חסד, תשוקה וספק

פרשת וירא, כולה ריקוד של חסד, של רצון עז ושל פגיעות מכמירת לב. דווקא שרה, שהיתה גדולה מאברהם בנבואה, פקפקה בהבטחת המלאכים. מי שהכי רוצה, הכי משתוקק, הוא גם הכי רגיש, וככל שדבר מה נחשק בעיני האדם, כך קשה לו לקבל שהוא יזכה בו
חסד, תשוקה וספק

תקשיבו לזה
.
כלומר אני יכול לתאר בפניכם אנשים שפוסעים קלות באוויר, תינוקות שמשוחחים בנחת, ברגש, בשפה שרק הם מבינים, או חיזור מאוד זהיר של האלקטרון אחר הפרוטון, אבל כשתקשיבו לקטע הזה תגלו שאני אולי תארתי מאוד יפה את היופי, אבל הרמקולים המעולים שלכם מתארים משהו שהוא מעבר ליופי או לידע הקיים. אור שנמצא לפעמים ברווחים שבין אנשים או ברווחים שאנשים מאוד מיוחדים פותחים בעצמם.
.
מי מתנדב לשבור מרצונו החופשי את הקיר ולפתוח חלון בלב? לא אני. עד שמגיעה המוסיקה ומתארת את היתרון שבכאב. את יתרון הלא להיות על פני הלהיות. את היתרון של מה שנקרא באמת: לעשות אהבה.
טוב אז עכשיו תקשיבו. אני ממתין וחוזר לפסקה הבאה.
.

יפה נכון?
.
והכי מקסים זה כשמיקי שביב (שמנגן כאן עם להקה שמיימית שכוללת את אלונה טוראל בפסנתר, איתן איצקוביץ תופים ויוראי אורון בקונטרה בס) שואל: "מי הטריד את גבעות החול?" ואתה עונה אינסטינקטיבית: בדרך כלל זה הקבלן והנדל"ן. אבל במקרה דנן, זו הרוח הגדולה שהבאת.
.
שלוש נשים גדולות
.
יצרו את האלבום הזה של שירי נורית זרחי "איך גבהו פני המים", שהשתחרר אתמול לאוויר העולם. לטעמי (וזאת הסיבה שאצתי רצתי ליטול חלק בפרוייקט מהרגע שהוצג בפניי), מדובר בסוג של הכבש השבעה עשר, הזן הנדיר של שירי ילדים למבוגרים, שירי מבוגרים לילדים או גם וגם. אילה בן פורת הלחינה לחנים שהם הנפשה נפלאה של כמוסות החכמה המלבלבות של המשוררת. אגדת המוסיקה אלונה טוראל הפיקה מוסיקלית. מיקי שביב, רות דנון ואני מתארחים בשירה, ואני מאוד גאה ושלם באלבום הזה ובחלק שאני נוטל בו. הכל טוב.
.
אבל הביצוע הזה של מיקי שביב הוא לפלא בעיני. פלא המוסיקה.
.
מוסיקה
.
היא תשוקה גדולה שלי, שווה לה רק התשוקה להשתחרר מהתשוקה למוסיקה. הרבה פעמים נדמה שהיא שוררת ורודה בי יותר משהיא מעניקה. אני בתחום מגיל 16 ופעיל ממש מגיל 21, שזה כבר 30 שנה בעייסק שאינו כזה עייסק. ובאמת, ניסיתי כמה פעמים להשתחרר מהלפיתה ולדאות למטרה הנעלה יותר בעיני, של להיות מה שנקרא: אמן של החיים. זה לא הצליח.
.
הנה, בגדול, דברים שלא מאפשרים לי לעזוב:
.

  • הסימביוטיקה הכמעט מוחלטת שנוצרה עם השנים בין המצב הגופני לבין העיסוק המוסיקלי. ובמילים פשוטות, אני נעשה חולה ממש, כשאני מתרחק מהמוסיקה.
  • הגדולה שבה תמיד מושכת חזרה. אני מניח שבלי דילן, ריד, בואי, זילבר, דביוסי, סטרווינסקי, מינגוס, סנדרסון או הקלאש הייתי אולי מחפש אפיק יצירתי אחר. גם היום, כשאביב גדג', למשל, משחרר עוד יצירת מופת, זה מחזיר אותי מיד לפוטנציאל המבהיל כמעט של אמנות ושל מוסיקה לפתוח שערים בתודעה.
  • החיים החברתיים. הכבוד. הריגוש של לעמוד (או לשבת) על במה. של השמעות ברדיו. של מחמאה. אי אפשר להתעלם גם מהבונוס הזה. לפעמים נדמה שהוא גם מחרב את הכל. הופך אותי לפגיע. למריר. לג'אנקי. אני יודע הרבה על זה. נשאיר את זה כאן. בינתיים.

אני מאוד מוטרד מהעובדה שהתשוקה למוסיקה שולטת בי כך.
.

עקדה
.
ההשקפה התורנית על כל עניין התשוקה כפי שהיא משתקפת בסיפורי בראשית, האבות והאמהות, מפתיעה לאורך כל הדרך. היית מצפה מתורה רוחנית לתמוך ולהטיף להשתחררות רבתי מכל מושא תשוקה חומרי, אבל אברהם מוצף בהבטחות של רכוש, זרע, ארץ או שם עולמי, וחותר למימוש מלא שלהן בימיו או בימי צאצאיו. שרה נאבקת בכל דרך שהיא על הריון וילד, ועל הזכות שלו למעמד של יורש יחיד של השושלת.
.
למעשה, כל השתלשלות העניינים בסיפור אברהם ועשרת הניסיונות שהוא עובר, היא בירור מתמיד של הרצון והתשוקה האנושית. חייבת להיות תשוקה. המסע האנושי הוא לברר למה באמת אני משתוקק. ככה זה כשיש (ראה הסעיף הקודם) המון שכבות בכל מושא תשוקה. במקרה של אברהם, הוא עובר תהליך בירור והעמקה של הרצון, שמותח את חבל היכולת האנושית עד לסף הקריעה. סיפור העקדה הוא שיא ההתנגשות בין תחושת היחיד והמיוחד שבכל אדם לבין האיכות או האידיאל האלוקי האינסופי שהוא נושא. אברהם בוחר באידיאל. התורה לא מסתירה את המחיר של בחירה אידיאלית שכזו. בתחילת הפרשה הבאה, זו שעוקבת אחר העקדה, שרה נפטרת מן העולם, ורש"י מיד מביא מדרש מפרק עצמות על השליח שבא ומספר לאם על בנה, שכמעט ועלה לעולה, עד שפורחת נשמתה.
.
אברהם גדול בנבואה. שרה עוד גדולה ממנו. הנביא קרוי רואה, ואכן יש בפרשה הרבה מילות ראיה ועיניים באברהם ויש הרבה מילות ראיה ועיניים בשרה. המסע האנושי שאחרי העקדה ועד ליום הזה ממש חותר להגיע לקו איזון דינמי בין הראיה של זה לבין הראיה של זו. איזון לשון אוזן. ואנחנו אומרים: שמע ישראל.
.
למה צחקה שרה
.
בחזרה לרצון, לתשוקה ולפגיעות מכמירת הלב של המשתוקק, שפותחת את פרשת וירא. שלשה מלאכים מגיעים למתחם האהל של אברהם. האחד לרפא את אברהם שמתאושש מברית המילה שעשה בעצמו, השני לבשר את שרה שהילד בדרך, השלישי להפוך את סדום.
.
מכאן מתגלם לו ריקוד מופלא של חסד, שמקיף את כולם. האלוהים בא לבקר את אברהם החולה, החולה לא רוצה לשכב ומחפש עובר אורח בחוץ בשביל להכניס אותו הביתה ולפנק אותו בארוחה, כשהוא מוצא שלשה נוודים הוא יוצא מגדרו בהכנסת אורחים נהדרת, האורחים המלאכים מצידם יוצאים מגדרם לחבב את הזוג הוותיק האחד על השנייה.
.
נדמה שהחוליה החלשה בסיפור היא דווקא שרה. זו שנאמר עליה שהיתה גדולה מאברהם ברוח הקודש. זו שבכמה מקרים האל אומר לאברהם: תשמע בקולה. שמדברת עם מלאכים ולפעמים גם מצווה עליהם והם עושים. דווקא היא מפקפקת כשהמלאכים מבשרים לאברהם על ההריון והילד המיוחל שעומד להתפתח ברחמה. צוחקת. לא מאמינה. מפילה את זה על בעלה.
.
וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן. מי שהכי רוצה הוא הכי פגיע. וככל שדבר מה גדול בעיני האדם, ככה קשה לו לקבל שהוא יזכה בו. ואכן, האל בא בטרוניה לספק של האם המיועדת, ותוך כדי כך, במהלך של חסד גמור, משנה מפני השלום ומצטט אותה קצת אחרת באזני הבעל: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד–וַאֲנִי זָקַנְתִּי. הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה, דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה–וּלְשָׂרָה בֵן.
.
רש"י מפרש "כעת חיה": בשנה הבאה שנגיע חיים וקיימים. אבל למה שהשם או מלאכו יזדקקו לאחל דבר כזה לעצמם או לזוג? כך שאני סובר ש"כעת חיה" נאמר (פעמיים בפרשה) על שרה. שדווקא כעת, שהיא בהשתוקקות כל כך גדולה עד שבאה לכדי ספק וטעות, היא בגדר חיה ויכולה להשתתף ביצירת חיים חדשים. הכי חשוב, שיהיה שם רצון.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *