מי מושל בי?

שני בנים שונים התרוצצו בקרבה של רבקה, והם מתרוצצים בתוכנו עד היום, השאלה למי מהם אנו נותנים את הבכורה
מי מושל בי?

וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-ה׳.

וַיֹּאמֶר ה׳ לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.

ואולי כאן ממש טמון מפתח חשוב. ההבנה ששניים מתרוצצים בקרבי. שני כוחות – האחד מושך למעלה והשני מושך מטה. מי מושל בי?

ישנן תורות רבות העוסקות במבנה הנפשי ובחלוקה הפנימית בתוכנו.

לפי רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל התניא, לכל אדם יש שתי נפשות – הנפש האלוהית והנפש הטבעית המכונה גם בהמית. מהנפש הטבעית, שעוסקת במילוי צרכי הגוף, מגיעים הכעס, הרצון בכבוד, ההתאוות המופרזת לתענוגות, העצלות והעצבות. הנפש האלוהית היא המחיה את הגוף ומאופיינת בנתינה, בשמחה, בתשוקה לרוחניות, להתעלות. המצב השכיח שמתאר בעל התניא הוא מלחמה פנימית מתמדת ביניהן, כשהנפש הטבעית היא החזקה יותר:

״ולאום מלאום יאמץ – כי הגוף נקרא עיר קטנה, וכמו ששני מלכים נלחמים על עיר אחת, שכל אחד רוצה לכבשה ולמלוך עליה, דהיינו להנהיג יושביה כרצונו, ושיהיו סרים למשמעתו בכל אשר יגזור עליהם, כך שתי הנפשות האלהית והחיונית הבהמית שמהקליפה נלחמות זו עם זו על הגוף וכל אבריו״.

האתגר הגדול בחיים הוא להילחם ו״לנצח בכל רגע מחדש״ (כשם ספרו המצוין של ד״ר יחיאל הררי). כלומר, להכניע את הנטיות הטבעיות שלנו ללחץ, פיזור ודאגות. להתגבר ולהצליח להתרומם למרות הכל.

החלוקה לשניים היא גם הבסיס בלימוד של ימימה אביטל זצ״ל. אבל כאן הדגש הוא על השאיפה והניסיון לא להיות במאבק, אלא להגיע למצב של מנוחה, של שקט פנימי, לא כתוצאה של העבודה העצמית, אלא כדרך התמודדות. על רגל אחת, נקודת המוצא היא ההכרה בטוב שבי אל מול ההפוך, המיותר לקיומי. כל רגש שעולה, כל מחשבה, כל רישום שנחרט בי בעברי, מקוטלגים לטוב או למיותר. מה שמאפשר לי לצאת למסע של תיקון, הוא קבלה עצמית של כל חלקי הנפש שלי כפי שהם, גם המיותרים. אני לא נאבקת בפחד שעולה בי אלא רואה אותו, מקבלת אותו, אבל מגבילה אותו לתחום מצומצם בתוכי ולא נותנת לו להשפיע על כולי. כשאני מחלקת את העולם הפנימי שלי לשניים, פתאום מתאפשרת לי בחירה. זה לא סבך גדול ללא מוצא. אני יכולה לבחור לאיזה צד להשתייך. במה להתמקד. לאט לאט מחלחלת ההבנה שבידי לקבוע מי יושב על ההגה. כל פעם מחדש.

בכל התרחשות אני מנסה לזכור את מילותיה של ימימה: ״האם היום אתם מאפשרים הסכמה למיותר לבוא לחסום אתכם? או שמא התעוררתם לקיום האישי?״.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *