בשיעור הקודם דברנו על חובת הזהירות, אותה מעמיד הרמח"ל כשלב ראשון בסולם התיקון העצמי, והזכרנו את דבריו של הרמב"ם, לפיהם את רוב הבעיות האדם מביא על עצמו בגלל חוסר זהירות ורשלנות. אך, מעבר להתנהלות הטבעית, ברמה הפיזית, הרמח"ל רוצה להטוות לנו דרך רוחנית לבנייה אישית של חיים בהם הזהירות תהיה מאד נוכחת.
הרמח"ל מונה שני שלבים לזהירות ברמה רוחנית:
שלב א'– לדעת מהו טוב ומהו רע (הרמה האידיאולוגית).
שלב ב'– לדעת האם המעשים שלנו טובים או רעים (רמת היישום\ביצוע).
נשמע פשוט? טריוויאלי?
מסתבר שלא כך.
אומר הרמח"ל בספר אחר (דרך ה') שמאז חטא האדם הראשון, הטוב והרע התערבבו בעולם, והתפקיד שלנו בכל סוגיה שהטוב והרע מעורבבים בו הוא לברר את הטוב מתוך הרע.
כשאנחנו עוקבים אחרי המוסר האנושי לאורך הדורות אנחנו מוצאים חוסר עקביות. לכאורה הערכים המוסרים האוניברסאליים נראים פשוטים וטריוויאלים, ועדיין, כשמסתכלים על התנהלות הספרטנים לגבי בעלי מומים, התנהלות האסקימואים לגבי זקני השבט, רצח משום כבוד המשפחה וכו', רואים שגם ערכים פשוטים לכאורה נמחקים עקב תפיסות תרבותיות המתעדפות אלמנט אחר על פני המוסר הפשוט.
אבל גם בעולם בו הערכים חשובים, מה קורה כשערך אחד ניצב למול ערך אחר? חז"ל עסקו בסוגיית האמת והשלום, מה גובר על מה? הגמרא מביאה מקרה בו אדם התארס, או עשה עסקה שלא ניתן לחזור בה, ועתה שואל לדעתנו. האם נאמר את האמת? הכלה לא משהו? העסקה גרועה? או נשקר כדי שירגיש טוב יותר? התשובה שנותנים חז"ל במקרה זה: משנים משום דרכי שלום. לא לגרום לעגמת נפש. למרות שהאמת היא ערך חשוב, יש מקומות בהם היא לא מועילה. כלומר, גם המושגים המוסריים הבסיסים ביותר, אינם מובהקים, והם תלויי מקרה ונסיבות.
לאחר שליבנו והבנו מבחינה עקרונית מהו טוב ומהו רע, אנחנו עדיין צריכים לברר האם המעשה שאנו עושים הוא טוב או רע. כלומר, גם אם לגמול חסד עם הזולת זה מעשה נאצל, לא תמיד החסד שאנו נגמול יהיה ברמה הגבוהה ביותר. אומר הרמב"ם שיש שמונה דרגות בעשיית חסד, החל מחסד שאני עושה כדי לפאר את עצמי, בשביל ליצור לעצמי דימוי של נדיב, עד חסד טהור בו אני עוזר לאדם לעזור לעצמו.
הרמח"ל אומר לאדם "תהיה כמו סוחר". כמו סוחר שבודק חשבונותיו שוב ושוב, כך תבדוק את עצמך, תעשה חשבון נפש. תבדוק כמה נגיעות אישיות יש לך גם בתוך המעשים הטובים שאתה עושה. האם הם טהורים? האם יש בהם אינטרס?
