בשיעורים הקודמים בספר "מסילת ישרים" דברנו על שליחותו של האדם בעולם, תיקון המידות, והחשיבות של התהליך הזה לשם השגת עונג רוחני. כדי להתחיל בתהליך הזה, צריך ללכת בצורה הדרגתית. השלב הבסיסי ביותר, אומר הרמח"ל, הוא מידת הזהירות:
"הנה עניין הזהירות הוא שיהיה האדם נזהר במעשיו ובענייניו כלומר: מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו, הטובים הם אם לא. לבלתי יעזוב נפשו לסכנת האבדון חס ושלום, ולא ילך במהלך הרגלו כעיוור באפלה"
בפשטות, אדם צריך להתבונן במעשיו ולבדוק אותם באופן תמידי.
אמר הרמב"ם שיש 3 סיבות לרע שיש בעולם:
- סיבה שאינה תלויה באדם: צונמי, רעידת אדמה וכד'.
- אדם שבוחר לעשות רע לחברו: מלחמות, שחיתות וכד'
- רע שאדם גורם לעצמו, ע"י רשלנות והתנהלות לא נכונה וכד', החל מתאונות דרכים עד סרטן ריאות שנגרם מעישון.
אומר הרמח"ל שאדם שאינו זהיר במעשיו גרוע יותר מבהמה, כי בעלי חיים יודעים לא להזיק לעצמם, בטבעם הם מזהים סכנות ויודעים לברוח מהן, אבל אדם הוא הבריאה היחידה שעושה דברים שפוגעים בקיומה.
כל אדם רציני, שרוצה לשמור על רמה מקצועית גבוהה, בודק את עצמו. כל עסק מחזיק מנהל חשבונות. בצבא יש פיקוח מתמיד (ואם יש תקלה ממנים ועדת חקירה), במפעלים יש בדיקות בטיחות, במסעדות בדיקות תברואה וכן הלאה.
ואם כך כשמדובר על מקצוע, כל שכן כשמדובר על התנהלות האדם בחיים. אבל דווקא שם, משום מה, אנחנו ממעטים בבדיקת דרכנו, אנחנו מניחים שהכל בסדר, פותרים תקלות באופן נקודתי (בזוגיות, מערכות יחסים, חינוך ילדים), ואף פעם לא סוברים שאולי יש בעיה בדרך בה אנו מתנהגים. התנהלות כזו אופיינית לאנשים רבים, שלנצח יישארו באותו מקום.
אומר הרמח"ל- כדי להתפתח מבחינה רוחנית, כדי לגדול באמת, השלב הראשון בדרך אל התיקון העצמי הוא לנתח את המעשים שלך לבדוק הטובים הם, אם לאו. אם הם מובילים ליעד, או מסיטים אותך מהמטרה. רק כך יוכל האדם להתקדם.
