האם יש שוויון בישראל?

באקלים חברתי בה התפיסה השלטת היא 'אני משתמש בכח שלי כדי להשיג לקבוצה שלי כמה שיותר', יש סיפור חברתי שמתפורר, כי החלשים שבחברה, לעולם לא יצליחו להפעיל כובד משקל זהה. וכך, אתה יכול להסתכל על ילד מהפריפריה, או מהרצליה פיתוח, ולדעת מראש כמה כל אחד מהם ירוויח, ואלו הזדמנויות תהינה לו בחיים

האם יש שוויון הזדמנויות בישראל? אם תשאלו את חילי טרופר, התשובה תהיה ברורה. כשמביטים על התמונה הרחבה, הוא טוען, מבינים שהמקום שבו אתה נולד, יקבע במידה רבה את המקום אליו תגיע.

"אם ניקח את אחוז הזכאות בגרות מלאה. בערים שנמצאים באשכולות 9-10, מעל 80% יהיו זכאים לבגרות מלאה, אבל באשכולות 1-2 רק 12% יצליחו להשיג אותה. זה פער דרמטי. הדבר הכי לא שוויוני הוא לחלק את אותו הדבר לכולם באופן שווה. בערים החזקות, לבד מה שהממשלה נותנת, הרשות המבוססת מוסיפה עוד קצת וההורים המבוססים מוסיפים עוד קצת, אבל בערים העניות, מה שהמדינה נותנת, זה מה שיש".

הפתרון, לדעתו, הוא לא רק פתרון של מדיניות, אך אין לזלזל בחשיבות המשאבים. "נכון, כסף הוא לא ערובה. יש הרבה מקומות מבוססים שהחינוך בהם גרוע, ומוסדות במקומות מוחלשים שהחינוך בהם מצוין. לא לחינם נאמר 'היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה'. מצד שני, צריך להבין, כסף הוא בהחלט כלי משמעותי".

אבל מה בעצם יושב מאחורי החלטת הממשלה לא לתת הזדמנויות שונות לפריפריה? בעיניו, זה חוזר אלינו האזרחים, "באווירה החברתית הקיימת אין מספיק סולידריות. הרי מי בעצם תמיד חוסם את האפשרות לחלוקה דיפרנציאלית? הרשויות החזקות. הן אומרות 'אין לי בעיה שתתן להם, אבל לא משלי, תסתדרו ממקור אחר', וכך המעמדות החזקים נשארים למעלה, והמעמדות החלשים נשארים למטה".

"לו זה יצליח, ויהיה תקצוב דיפרנציאלי בישראל", הוא מסביר, "הילדים הפרטים שלי יקבלו פחות, ולכן השאלה היחידה נשארת אצלי: האם אני מוכן לוותר על משהו שהוא שלי, כדי שלמישהו אחר תהיה הזדמנות יותר טובה? כמה אני מוכן לסגת כדי לפנות מקום למישהו אחר? ולכן, בעיני, באקלים חברתי בו כל אחד אומר 'אני משתמש בכח שלי כדי להשיג לקבוצה שלי כמה שיותר', יש סיפור חברתי שמתפורר, כי למי שחלש\מוחלש יותר, אין את הכח להתארגן ולהציב תנאים. אתה יכול להסתכל על הילד שנולד בפריפריה בישראל, ולדעת כמה הוא ירוויח, ואלו הזדמנויות יהיו לו בחיים, ולהביט על ילד שנולד במקום הנכון, ולדעת שהוא דווקא יסתדר".

זו לא רק שאלה של רחמים, זה לא רק לעשות חסד עם האנשים שנולדו במקום המוחלש יותר, אלא מדובר, בעצם, על לעשות חסד עם כולנו. "אני לא חושב שבריא לנו, כאנשים פרטיים וכחברה, להיות במקום הזה, שמפרק אותנו. כי כשנצטרך להתמודד עם אתגרים, אבל נהיה רחוקים אחד מהשני, יהיה לנו קשה להתחבר חזרה ברגע הנכון".

לחצו כאן לצפייה בסרטונים נוספים שצולמו עם חילי טרופר

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

  1. מעבר לסיבות של חזקים מול חלשים, ושל העובדה שקשה לחבר בין אוכלוסיית עם פער כל כך גדול, אפשר להזכיר גם עבריינות שיכולה להתפתח יותר במקומות חלשים, וזה וודאי פוגע בכולנו. ויש עוד המון תוצאות שליליות.
    תודה. נהניתי.

    שירה
פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *