לפני כמה שנים נכנס חילי טרופר לתיכון בירושלים, במסגרת פעילות חברתית. הוא הביא מהסניף של יד שרה 25 כיסאות גלגלים, וביקש מהתלמידים להתיישב עליהם ולצאת לטיול בשכונה ליד בית הספר. לאחר הסיור הם התבקשו לספר איך היה, והם סיפרו. כל תלמיד תאר אילו מכשולים הוא גילה. אחד מהם אמר "הרגשתי שכל חמישה מטר יש קיר בטון". ולא, אין קירות בטון ברחובות. קיר בטון מבחינתו היה 5 ס"מ של מדרכה, רכב שחונה על המדרכה, רמפה שאין בסוף המדרכה. עבור אנשים בכיסאות גלגלים, מדובר בקירות בטון.
"החוויה הזו, של פתאום להבין איך מרגיש איש עם מוגבלות, היא חוויה שחסרה לנו", אומר חילי טרופר, "בעיני איש עם מוגבלות הוא משל, הרי לכל אחד מאיתנו יש מוגבלות. כיסא גלגלים הוא דבר שאנו רואים בעיניים, אבל כל אחד מאיתנו סוחב אתו איזה סדק, איזו חולשה, איזו מבוכה. כל אחד סוחב משהו".
נושא הנגישות, הוא נושא שקרוב ללבו באופן מיוחד. "יש לי אחות נכה, עם כיסא גלגלים. ראיתי מקרוב איך היא מחכה בשמש הקופחת, או תחת הגשם, כשתחנת האוטובוס חסומה ע"י בטונדה, ואיך כשהאוטובוס סוף סוף מגיע, כולם עולים ורק היא ממתינה לאוטובוס הבא, כי הוא אינו נגיש. ראיתי איך היא מוותרת על מסעדה, או בית כנסת, כי המעבר לשירותים צר מדי, או עזרת הנשים בקומה העליונה, ואיך היא צריכה להתאים את הלו"ז שלה לזמן בו עוברת הרכבת הנגישה, כי יתר הקווים אינם רלוונטיים עבורה".
לא, הוא לא רוצה שתרחמו עליהם, אבל כן רוצה שנתחיל, כחברה, לגלות חמלה, מודעות ואכפתיות, כלפי אנשים עם מגבלה שהופכת את כל חווית הקיום שלהם לאחרת. "יש אנשים, שבאמת, אין להם יום קל אחד בחיים. הדבר האחרון שהם צריכים הם רחמים. אחותי תמיד מזכירה לי 'חילי, יש לי חיים עשירים ומאושרים, לא פחות משלך'. אבל מה יש לה פחות? פחות אפשרויות ופחות פשטות. ישבנו לפני שבועיים בבית קפה, וכשיצאנו לחניה, חסמו לה את הרכב, רכב נכים, המסומן ככזה, שכתוב עליו בגדול 'אנא, שמרו על רווח של חצי מטר, אחרת לא נוכל להוריד את המעלון'. עכשיו אנחנו תקועים שם, וכל היום שלה משתבש. פתאום היא מאחרת. פתאום היא לא מספיקה דברים שהיא תכננה להספיק. רק כי מישהו לא שם לב, והוא לאו דווקא מישהו רע. וזה הכל עניין סיפור של מודעות, אבל לא מודעות של 'יש אנשים חלשים בואו ניתן להם יד', אלא מודעות של מה זה אומר עלינו, כי כשאני חושב על החבר'ה האלה, אני חושב על עצמי. כשלפני מישהו ניצבת חומה, כשהעולם אטום בפניו, זה אומר שגם משהו מולי אטום, שמשהו בעולם שלי חסר ודורש תיקון, ולא רק בשביל החבר'ה האלה, אלא גם, ובעיקר, בשבילנו".
