בישראל, כמו בכל מדינה בעולם, ישנם הרבה אתגרים חברתיים, שמוצאים עצמם מתגלגלים שוב ושוב לפתחה של מערכת החינוך, "תמיד, אחרי מקרים של פשיעה או אלימות אצל בני נוער, שואלים 'איפה מערכת החינוך?', 'מי המורים שלהם?', ושוכחים לשאול 'מאיפה הם באו?', או 'באיזה אקלים חברתי הנערים הללו חיים?'", אומר חילי טרופר, "בית ספר הוא לא אי, הוא לא מקום סטרילי. גם אם המורה של הנערים הללו הוא איש חינוך מופתי, יש לו מגבלות, עד כמה הוא מסוגל להשפיע על חייו על התלמיד. אותו נער ראה אתמול בטלוויזיה סרט, בהפסקה הוא יראה איזו פרסומת, וכשהוא יסיים את הלימודים, הוא יחזור הביתה, להורים, שמחנכים אותו בדרכם. כל המשתנים הללו פועלים על היחיד. את האחריות על המצב החברתי צריך לגלגל על הכתפיים שלנו כולנו".
כאיש חינוך, חילי טרופר מצביע על נקודה שלדעתו משפיעה גם על הטובים והאידאליסטים שבמורים. "כשאתה פוגש פעם ראשונה את ההורים, הם תמיד יגידו לך 'הכי חשוב לי שהילד שלי יצא בנאדם'. אבל זו הפעם הראשונה והאחרונה שתשמע את המשפט הזה, מאז כל שיחת טלפון ממנו, עוסקת רק בציונים והקבצות. כך המורים מפנימים את השפה השלטת, מה באמת הכי חשוב להורים, שהילד יצא הכי מהיר, הכי חזק, הכי גבוה, הכי מפורסם, הכי מצטיין, הכי מקובל. הבנאדם, קצת נזנח".
עם זאת, הוא לא חושב שצריך לוותר למורים. "המורים הם עדיין נדרשים, בתוך החברה שדוברת שפה תחרותית ושטחית, להכניס ממד של עומק. בתכניות הטלוויזיה שהתלמיד רואה, מי שמגיע הכי גבוה, הוא מי שדרך על כמה שיותר אנשים, עם התכנים הללו המורה צריך להתמודד. זה לא פשוט. אז אני לא אומר לוותר למורים, אבל כן חושב שצריך לבקש שותפות לאחריות על החברה מכולם: המורים, ההורים, הפוליטיקאים, אנשי התרבות והחברה, כולם צריכים לקחת חלק".
השאיפה שלו אוטופית, אך אפשרית: "אני מחכה ליום שיהיו מספיק הורים שיבואו וישאלו אותי 'למה הילד שלי לא מתנדב מספיק' או 'רציתי לברר איך הוא מתייחס לילדי השילוב שבכיתה שלו', ואני לא מדבר על ההורה של הילד שבשילוב, אלא ההורה של הילד שלא צריך שילוב, שדווקא הוא יבוא וישאל הבן שלו מתייחס לאלו שכן. הרי אמרת לי שהכי חשוב לך שהוא יצא בנאדם, וכדי שיצא בנאדם, לימודים וציונים זה לא מספיק. הוא צריך להיות מחובר לשורשים, עם זהות ברורה, לכבד מבוגרים, להתייחס באכפתיות למי שקשה לו. ביום שהחברה, התקשורת, ההנהגה הפוליטית, והכי חשוב – ההורים, ידברו את השפה הזאת, לא רק מהפה ולחוץ, אלא מול הילדים שלהם, ומולי כבית ספר, אז בבית הספר יהיה יותר קל, כי נתחבר לשפה חברתית שלמה, ולא מחולקת לחלקים, כזאת שבאמת אומרת: הכי חשוב שנהיה בני אדם".
