"בערך אחת לשבוע הכותרות של העיתונים ואתרי האינטרנט מספרות לנו כמה המצב גרוע, ואיך היום יותר גרוע מתמיד", אומר חילי טרופר, "יש תמיד גרף שמראה איך מדינת ישראל בפרמטר הזה והזה הייתה פעם למעלה, ופתאום היא למטה. אני מניח שחלק מהדברים הם מדויקים, וחלק מהנתונים חלקיים, ולא משקפים את התחומים בהם אנו מטפסים למעלה ונמצאים בצמיחה, אבל גם לגבי מה שלא טוב, אני חושב שהאתגר הכי גדול שלנו, גם כחברה וגם כאנשים פרטיים, הוא תמיד להחזיק את התקווה. הרי מה הסאבטקסט של המשפטים הללו? כמה רע פה, כמה קשה פה, כמה יותר טוב בברלין או בניו יורק, מנסים למכור לנו איזה סיפור שרע פה, ואין מה לעשות, ואנחנו בדרך למטה. אסור לנו לתת לשפה הצינית והמייאשת הזו לשבור אותנו".
הוא יודע כמה זה קשה. חילי מגיע מתחום החינוך, ומתורגל בלהחזיק תקוות, אבל היו רגעים שגם אצלו זה התערער. "היה לי תלמיד שהגיע אלי בקיץ, אחרי שהוא נשר מכמה מסגרות חינוך. הוא יושב אצלי בחדר, עם אבא שלו, פגישה ראשונה, אני מבין את המצב שלו, ואומר לו את כל המשפטים הנכונים שאני יודע שצריכים להגיע לתלמיד שנמצא במצבו, שאני יודע שקשה לו, שאני מאמין בו ובטוח שיחד נצליח. אחרי שאני מסיים לדבר, משה שתק, אבל אבא שלו פנה אלי: 'איך אמרת קוראים לך, חילי? אתה נראה לי בחור חמוד, אבל אני מכיר את הילד שלי, הבן שלי הוא אפס, חבל לך על הזמן, אין לו סיכוי'. זה רגע שקל להתבלבל בו, פגשתי את הילד לפני עשרים דקות, אבא שלו מכיר אותו מגיל לידה וחושב שהילד שלו הוא אפס, הילד מהנהן. אולי באמת אין סיכוי? אבל דווקא שם, למול התקווה הדועכת שלהם, צריך להחזיק את התקווה, כי עצם זה שהם באו אלי אומר שבתוך תוכם הם חושבים שיש סיכוי, אחרת הם לא היו מגיעים. הם צריכים שמישהו יחזיר להם את האמונה, שיגיד להם שיש סיכוי, בסופו של דבר, זה מה שהם רוצים לשמוע ממני. בסוף, כשהם הסתכלו לי עמוק לתוך העיניים, מה שהם רצו לראות זו תקווה".
כך גם כשאתה מרחיב את הפריזמה אל החברה הישראלית. "אל מול המגמה הפסימית שנוכחת היום, אל מול המקומות בהם אנחנו נופלים קצת למטה, אל מול הימים הפחות טובים שעוברים אלינו, צריך להמשיך להאמין. הרי היו רגעים הרבה יותר קשים, שתמיד שוכחים אותם, אבל מה שהחזיק אותנו בכל שלב הוא שהיו מספיק אנשים שהחזיקו את התקווה. שמול הקולות של 'אין סיכוי' ו'ככה זה' ו'לא יכול לקרות פה שום דבר טוב', הם אמרו 'זה לא חייב להיות ככה, אנחנו נבנה חברה טובה יותר' והאמינו בכח שלהם, ושל האנשים שחיים פה, לשנות את המציאות. וזה לגמרי אפשרי", הוא מסיים.
