סוד שתמיד עובד

אנחנו לא יודעים מה שווים האנשים שלידנו עד שהם הולכים מאיתנו. יוסי בבליקי על פרשת חקת
סוד שתמיד עובד

1.

כבר חצי שנה שאנחנו יודעים ומדחיקים את הזה. אבל אין דבר יותר בטוח לקרות ממה שיודעים ומדחיקים. והנה, השבוע זה קרה. ביי ביי ואיחולי הצלחה וקליטה מהירה ו"כבר מתגעגעים" – והופלה – חברי הטוב איתי מאור, הבסיסט והכתפיים הרחבות של להקת פונץ', עזב השבוע עם המשפחה לבוסטון.

איתי הצטרף לפונץ' ב-2007. סיימנו להקליט את "פינוקיו" וחשבנו לחגוג אותו בפסטיבל גדול וחסר תקדים בן שלושה לילות רצופים. גיל פדידה, נגן הבס הקודם שלנו, נאלץ לבחור בין פונץ' לבין אלג'יר, ואלג'יר הייתה אז בכל מקום. יאיר יונה שניגן את "פינוקיו" חתך לארצות הברית.

נשארנו בלי בס.

עשינו אודישן והיו שניים שבלטו מעבר לשאר. נפתח מקום להתלבט. אבל היה פסטיבל בפתח ולא נשאר זמן להתעסק עם זה יותר מדי. סגרנו עם איתי שהוא בלהקה והיפלנו עליו 25 שירים לחזרה הראשונה. הוא הרים אותם כמו כלום וביקש עוד. אז הפלנו עוד 25 משלנו ועוד כמה משל פורטיס ומשל מיכה שטרית. והלכנו לעשות יחד את הפסטיפונץ' הראשון בתל אביב.

שלשה לילות. הראשון נקרא – אלכוהול, הופעת עמידה רוויית ווליום עם מורנו ורבנו רמי פורטיס. השני – הנגאובר, הלילה של הבלדות שלנו ושל מיכה שטרית. הלילה השלישי של האירוע המהמר והקיצוני ההוא נקרא – עד הלקוח האחרון, ושבו כל מי שקנה כרטיס הוזמן לבקש שיר מהקטלוג של הלהקה או של חבריה. שלשה עשורים בלילה אחד שנמשך מעל לשלוש שעות. ושבסופו – כטוב עלינו בוודקה ובערק  – הנחנו לקהל שגם הוא כבר היה מתודלק היטב – לבקש שירים על המקום, מהרחבה לבמה.

בשלב הזה, מעבר לעשן ולאדי האלכוהול, קלטתי את איתי בקצה הבמה מקבל אקורדים של שירים נשכחים מהקהל. שירים שהוא לא שמע בחיים, ומנגן אותם על המקום. בווליום גדול. מתאבד על השיר הבא. הבנתי.

אבל לא הבנתי עד כמה. בשמונה השנים האחרונות, באינספור הופעות, בהקלטות, בפסטיבלים ובכל מה שהלהקה המניה דפרסיבית שלנו הזתה, איתי היה הגורם המאפשר, האיש שלמד הכי מהר וששום דבר לא היה עובר לפני שכל הלהקה הייתה מביטה לכיוון שלו במבט של הילד הקטן והשובב ששואל: זה טוב?

ותכלס זה הכי טוב שאפשר לבקש.

2.

פרשת חקת כולה סוד חתום. סוד בתוך סוד בתוך סוד. אפר של פרה אדומה שמטהר אנרגיות של חטא ושל מוות. משה שמציל את העם מהצמא הנורא ונידון שלא להיכנס לארץ ישראל. נחש נחושת שמרפא את כל נשוכי הנחש שמתבוננים בו.

בשיעורו האחרון הזכיר הרב עופר גיסין את הפירוש של אור החיים הקדוש, שמפרש שמשה קיבל הוראה מהקב״ה לחתום את הסודות של טהרת טמאי המתים והפרה האדומה, ושהדרך היחידה להתכוון במצווה הזו היא לכוון להשגה של משה.

אז אם כך מי אני שאבוא לנסות ולהתיר סוד חתום שכזה? מה שכן אפשר לדוג בקלות מהפרשה, זה את הסוד שכולם יודעים, אבל אף אחד כמעט לא יודע איך להשתמש בו. וזה הסוד שהערך האמיתי של האדם מתגלה רק אחרי שהוא עוזב.

בשונה מאיתי שלנו, שיאריך ימים ושנים, שני האחים הגיבורים של הפרשה, אהרון הכהן ומרים הנביאה, עוזבים לעולם האמת. אבל הרי צדיקים נקראים חיים במותם. כלומר לא הפטירה היא העיקר כאן אלא העובדה שהם כבר לא עמנו עוד. והנה איך שמרים נוטשת את העולם הזה עוזבת איתה גם הבאר הפלאית שממנה שתו ישראל מים במדבר 40 שנה. אהרון מזדכה על בגדי הכהונה ועל העולם הזה ותיכף נעלמים איתו גם ענני הכבוד שהקיפו את ישראל במדבר ועוד רגע או שניים תיפתח חזית עמלקית מדרום שתתפתח לבסוף למלחמת אזרחים של ממש.

עכשיו אף אחד לא מספר לנו בכתובים בזמן חייהם של אחיו ואחותו של משה שהבאר שופעת בזכותה של מרים ושהשלום וענני הכבוד מגינים בזכותו של אהרון. כלום. האחזקות שלהם בעולם מתגלות רק אחרי שהם עוזבים. רק אז אנחנו מבינים את הערך האמיתי שלהם. שמתגלה דווקא מתוך ההעדרות.

3.

ובאמת, במארג האנושי שמקיף כל אחד ואחת מאתנו אני לא תמיד יודע מה הערך שכל אחד מחזיק. והבעייה היא שדווקא ככל שאנשים קרובים יותר – בני זוג, משפחה, הורים, חברים ואויבים בעבודה – הקירבה עלולה לשקף רזולוציה מעוותת שבה לא ניתן בכלל לראות כלום. ולפעמים זה שמתים כבר להיפטר ממנו הוא מי שמחזיק את האיזון שבלעדיו הכל מתפרק.

אז איך יודעים לפני שהכל מתפרק? איך יודעים מי הוא מה שלא בדיעבד? האמת שלא יודעים. אבל אני חושב שדווקא המארג המורכב, הנסתר והכל כך דינמי שבין בני אדם, מאפשר את המתנה הכי גדולה שניתנה לנו כאן: לשנות ולהשתנות. היכולת שניתנה בידי האדם להעצים את הזולת על ידי אהבה והקשבה תמיד מדהימה אותי מחדש. זה סוד שתמיד עובד.

כך שאם אתה באמת רוצה ולא יכול לגלות למה מישהו נמצא במקום שהוא נמצא בחיים שלך – העצה הכי בדוקה היא פשוט ליצור את המקום שלו בחיים שלך (להקשיב לו). אדם כזה, אפילו נראה לך פשוט בתכלית, עשוי לגלות לך ניסים ונפלאות.

4.

ותהא הרשימה הזו לעילוי נשמתה של אם אשתי האהובה, פרידה מרים בת משה וחנה. שבעוד אני טורח על אהרון ומרים והערך המתגלה של האדם אחרי עזיבתו, הנה הגיע, בהתאמה גמורה, יום השנה לפטירתה של פרידה, שהייתה לי כאם שנייה וכמורה ראשונה במעלה. ושהייתה כמו מרים הנביאה, אשה מהפכנית ושפע טוב אמיתי. מנוחתה עדן.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *