ילדים בדורנו

״אנחנו היינו בנים להורים ששמו אותנו בבית ילדים. יכולים הילדים להיתפס למחשבה שההורים, אין להם חפץ בהם כל כך״. צפו בסרטון השלישי מתוך הארכיון הגנוז של מאיר אריאל ב״ליבא״

בעת נסיעה לפסטיבל ערד בקיץ 1996 שוחח מאיר אריאל עם שוש בוזגלו על מגוון נושאים. הנה שיחה שלהם על חינוך ילדים, שמתאימה בדיוק להיום, היום הראשון של החופש הגדול. ״ילדים בדורנו, להורים כמונו״, פותח אריאל ואומר, ודיבורו המתחרז מתנגן כמו מוזיקה שרק מחכה שמישהו ילביש עליה ליווי. ״אנחנו היינו בנים להורים ששמו אותנו בבית ילדים,״ נזכר אריאל בילדותו בקיבוץ. ״יכולים הילדים להיתפס למחשבה שההורים, אין להם חפץ בהם כל כך, לכן הם מרחיקים אותם.״

אבל המרחק בין ההורים לילדים אינו נחלת העבר, או נחלת החברה הקיבוצית. אריאל ממשיך ואומר: ״וילדים בדורנו, שלא מרגישים יותר מדי עוצמה אמונתית בבית, הם מקבלים את התחושה ש׳כן כן, רק שאני אניח לך, רק שאני אתן לך שקט׳״.

רצונם של ההורים להרחיק מעליהם את הילדים ולחפש שקט, הופך למצוקה בימי החופש הגדול. ״החופש הגדול,״, אומר אריאל בחיוך אירוני, ״זה פשוט אסון מארץ אחרת. בשביל הורים זה מכה. פתאום צריך להתייחס לילדים.״

וכדי לחדד ולהבהיר שזו אינה סתם ביקורת על חברה הרחוקה ממנו, מוסיף אריאל: ״אני מתאר לך משהו שאני בתוכו, ובתוכו גדלתי, ובתוכו הילדים שלי היו. היה להם אבא ששאל מתי הוא יוכל להיפטר מהם לרגע כדי שהוא יוכל לעשות לנפשו.״

הפער הזה בין ההורים והילדים מתחדד בדורנו, לטענת מאיר אריאל, כי הילדים לומדים בבית הספר על ערכים, אפילו על מצוות, והם אינם רואים את הערכים האלה מיושמים בסביבתם הקרובה. וזה מה שיוצר את הניכור. אבל, מדגיש אריאל, זו אינה רק הבעיה של החברה החילונית, שחיה חיים המנותקים מהערכים להם היא מחנכת.

על הפרדוקס של החברה החילונית מול החברה הדתית יעמוד אריאל באחת השיחות הבאות שלו.

האזינו לשיחה המלאה בווידיאו בראש הדף.

לשיחות נוספות מתוך הארכיון הגנוז של מאיר אריאל הנחשף כעת ב״ליבא״ לראשונה, לחצו כאן.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

  1. מה כוונת אריאל כשאמר "שהחברה החילונית היא כשלון של החברה הדתית?" לא הבנתי.

    מיכאל
  2. למיכאל-
    אני חשה שהוא מתכוון לחברה הדתית כ"הורה" לחברה החילונית מבחינת הדוגמה האישית לעומת ההצהרות, מבחינת ה"הצלחה" בחינוך. כמובן שעברנו תהליכים רבים מאוד מאז, אבל אכן, אחד הדברים הכואבים בחברה הדתית של פעם וזה הולך ומשתפר, היא ההפיכה של הערכים הדתיים לערך מוסף, לקישוט, למשהו שמדברים עליו, אבל הם לא החיים עצמם. כמו ביחסי הורים וילדים ודוגמא אישית.
    ככה לפחות אני רואה את זה.

    מיכל
פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *