אנחנו ממשיכים עם הצילומים שנערכו בזמן הנסיעה של מאיר אריאל לפסטיבל ערד 1996. מדבריו הקודמים הבנו שהנסיעה מתרחשת בימי הקיץ והחופש הגדול. ועכשיו אנחנו מקבלים פרט מידע נוסף: התאריך הוא י״ז בתמוז. כלומר, ממש בתקופה זו לפני 21 שנה. מאיר אריאל מספר על כך שבבוקר, אחרי שהוא שתה את הקפה, הוא נזכר שהיום הוא צום י״ז בצמוז, והוא התלבט האם לקיים את הצום או לא. הוא בחר לצום. מה שאומר שכל השיחה הזאת, וכל הנסיעה הזאת, מתקיימת כשהוא בצום. אריאל מסביר למראיינת, שוש בוזגלו, על מה הצום, ולמה צמים.

שלושת השבועות שבין י״ז תמוז וט׳ באב הם ימי בין המיצרים, ואריאל מסביר: ״אלה שלושה שבועות שבהם איזשהם מעגלים מסתובבים אחורה. בשמיים. זו תקופה שלילית״, הוא אומר בנסיעה לפסטיבל ערד, שנה אחרי האסון שאירע בו. ״זו תקופה שמועדת לפורענות״. הצום, מסביר אריאל, נועד לזכור את העבר אבל גם עוסק בעתיד. את העבר, כדי לזכור את, ולהתאבל על, הקלקול שהביא לחורבן. את העתיד, כי לעתיד לבוא יהפכו ימי הצום לימי שמחה.

אנחנו מעלים את הווידיאו הזה במוצאי שבת פרשת בלק, בה מופיע צירוף המילים ״וגלוי עיניים״, שהפך לשם אלבומו של אריאל מ-1984.

הדפסה, הורדת קובץ לקריאה, ומשלוח לחבר