מגיל קטן אהב סרטי פעולה ואקשן, חלם להיות השחקן הזה שהורג את הרעים ומציל את הבחורה. כשהוא הלך להיבחן אצל ניסן נתיב, הוא הקריא בפאתוס מונולוג של חנוך לוין והיה בטוח שהנה הוא נשלח לקבוצה של המתקדמים, אבל ניסן נתיב שלח אותו הביתה. הוא חזר מתוסכל ופירק את החדר מעצבים, אבל אז אמא שלו אומרת לו: "מה אתה עושה? למה אתה מנסה בכלל להיות שחקן? אתה במאי". וזה סידר אצלו משהו במח. פתאום הכל נהיה ברור. זה היה רגע של התגלות. מאז מני יעיש לא מפסיק לעשות קולנוע.
סרטו הקודם, "המשגיחים", שעסק בחבורת בעלי תשובה מבת ים שמתקשים להיפרד גם אחרי התשובה מאורח החיים האלים שאפיין אותם, כבש את הקהל בסערה. סרטו הנוכחי, שהוקרן בבית ליבא, עוסק במאבטח במועדון לילה שנאלץ לבחור בין עולם הפשע לבין חיי משפחה להם הוא שואף. שני הסרטים מעמתים את הגיבור עם קונפליקט בלתי אפשרי בין חיי הרחוב עם חיי הנפש, תוך כדי שילוב של אלמנטים רוחניים.
בשיחה בבית ליבא מדבר מני יעיש על מקורות ההשראה לסרט (מישהו פעם אמר לי, באחד המסעות שלי לאומן: "אתה רוצה לדעת איך אלוהים מסתכל עליך? איך שאתה מסתכל על הילדים שלך", וידעתי שככה אני הולך לטפל בסרט הבא שלי), בנטיה שלו לסרטי מכות ("ביצירה יש הרס. גם מתוך התוהו ובוהו אפשר ליצור"), בתפקידו כיוצר קולנוע (קולנוען אמור לספק שאלות, ולא תשובות. אין לי הנחיות לצופה. זה יהיה מאד מסיונרי ומאד מטיף. זה הרגע שהקהל יגיד "מי אתה שתגיד לי מה לעשות בכלל? אני בא לראות סרט". תשובות רב צריך לספק, לא במאי), ובפרויקט החדש והמסקרן שעולה בהוט בקרוב (עשיתי לאחרונה טלוויזיה, לראשונה בחיי, ביימתי ל"הוט" סדרת ערפדים יהודית עם ציון ברוך. שמה ג'ודא. שמונה פרקים מלאים בפיצוצים). צפו בתיעוד המלא
