ראיון עם ג'ירפה

מוות, בטחון עצמי, רלוונטיות, כתיבה, חזרה בתשובה, יציאה בשאלה. גלעד כהנא, שחקן, פזמונאי וסולן להקת "ג'ירפות", בראיון אינטימי ובועט בבית ליבא
ראיון עם ג'ירפה

הוא שחקן ששיחק לצידה של נטלי פורטמן בסרט "סיפור על אהבה וחושך", הוא סולן של להקה מצליחה (ג'ירפות) שלא מפסיקה להמציא את עצמה מחדש, הוא כותב טקסטים שנון ומוכשר, שהושווה לא אחת למאיר אריאל, בעלים גאה לשלושה ספרים ולמאות שירים, שנכתבו הן לשימוש עצמי והן לאמנים אחרים (אביתר בנאי, יוני בלוך, דיויד ברוזה ועוד), ובעיקר איש שיחה מקורי שקשה להפסיק להקשיב לו.

במסגרת מפגשי התרבות שנערכו בבית ליבא, התארח גלעד כהנא לשיחה אישית במיוחד עם יונתן ברג. פנו לכם שעה, קחו נשימה, והקשיבו לה.

איזו מערכת יחסים מנהל גלעד כהנא עם המוות? מאין נובע, בעיניו, בטחון עצמי? למה הוא פוחד לאבד רלוונטיות? מה היה הטריגר המפתיע להחלטה שלו לחזור אי אז בתשובה, וממה מורכב העולם האמוני שלו כיום?

הנה כמה רגעים שכדאי לשים לב אליהם בשיחה ולנהל מולם דיון. ״בטחון עצמי נובע משני מקומות, או מהעובדה שאתה לא יודע כלום, או שאתה יודע המון״, אומר כהנא בדקה ה-9:00. וממשיך עם הביטול העצמי: ״מוזיקאים מאבדים רלוונטיות הכי מהר בעולם, הם הופכים לצל, של נגזרת, של בדיחה, של שמועה אודותיהם, זה מביך… פתאום זה נעצר, כי הם מאמינים למה שאמרו עליהם״.

ואיך הלא-לדעת-כלום הזה מסתדר עם העבודה עם להקה קבועה? ובכן, זה אתגר: ״כשאתה נמצא בתוך להקה אתה נדרש לכל כך הרבה הסברים והנמקות, אתה נדרש להיות כל כך מדויק, כי אתה לא יכול לחפף פה אף אחד, ולעבוד יחד זה יוצר משהו מדהים שהוא יותר גדול מכולנו. חשוב שיהיה מקום שבו אתה מתנהל בתחושה שאף אחד לא עושה לך הנחות, כשאתה חסר בטחון זה גיהנום, אבל כשאתה רוצה לצאת הכי טוב שאפשר, דווקא הקולות שמנסים לנגוס בך הם קולות מעולים, תקשיב להם״  (דלגו לדקה 22:14 להמשך).

על תהליך הכתיבה אומר כהנא: ״מבחינת הקיום היום יומי כתיבה היא דבר מאד מאד בודד. יש בה סיפוק, אבל יש בה גם המון בדידות״. ומילא כתיבה, אבל הדבר שהכי קשה לו זה ללמוד ולשנן שיר חדש שלו לקראת הופעה. ״בזמן הזה אני יכול לכתוב עוד שיר״, הוא אומר.

אחרי תקופה של אמונה וחקירה דתית, אומר כיום כהנא: ״אני עד היום אדם מאמין, לא השתנה כלום באמונה שלי, רק בפרקטיקה״. והוא מנסה לעסוק דרך היצירה שלו, בין השאר, גם בענייני אמונה וקדושה. יש לו, הוא אומר, מערכים יחסים יומיומית עם אותה שנה ״דתית״ שלו. מערכת יחסים ״עם אמונה, עם אלוהים, עם שלמות, עם הקדושה של השפה… אני חושב שהיצירה שלי היא זה. היא זה״. (עברו לדקה 48:30 לשמוע עוד מזה).

ובתוך כל זה, גם מערכת היחסים האיומה עם המוות: ״סבתא שלי מתה לי בידיים, אמא שלי מתה לי בידיים, אבא שלי.. המות לא מרחף מעלי, הוא חי איתי בדירה ולא משלם ארנונה״ (דקה 36:30).

אנחנו מזהירים: השיחה הזו היא לא משהו שאפשר לשים ברקע תוך כדי שכותבים אימייל. היא מהירה, היא דינמית, היא אסוציאטיבית, היא חושפנית, וגלעד כהנא מייצר בה תובנות על העולם, על היצירה, על היופי ועל נקודת המבט הנדרשת מאיתנו בחיים האלה, שכדאי להקשיב להן. פנו לה את הזמן הראוי.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *