ילדתי

כבר לא הילדה הקטנה של אבא: אליעזר בוצר בשיר הרהור מגונן המוקדש לבת שהולכת וגדלה לה. נכתב, הולחן ובוצע לראשונה במסגרת פסטיליבא בחוף פאלולים, גואה. לא להורים בלבד
ילדתי

מילים ולחן: אליער בוצר
גיטרה: ניסן ונטורה
צילום ועריכה: דביר דויד קרן
מיקס סאונד: עידו כץ
הפקה בפועל: נועה דואק

ילדתי המתבגרת
נעלמת וחוזרת
משתנה לי תחת הרדאר
.
כל יום את קצת נהיית אחרת
אל המחוזות שאת עוברת
ובשבילי תמיד תהיי אותו דבר
.
ציפור קטנה
ידיי בובה
מבט תמים של אהבה
ילדה שלי
.
אף פעם לא צריכה סיבה
תקראי לי אני בא
ילדה שלי ילדה שלי
.
הייתי מחפש מקום רחוק מהעולם הזה
שלא תראי את מה שלא צריך לראות פה
לך יש כבר העולם חדש שמתהווה
עד שגם אני רוצה לחיות איתו
להיות איתו לחיות בו
.
ילדתי עשית לך דרך
לא בערך יש לך ערך
שמסור לך לעולם
.
ראית הכל את לא סופרת
במחוזות שאת עוברת
רואה את הנקיות שבכולם
ציפור דוהה בך רפואה
סלחי על נוכחות קטועה
ילדה שלי
אאגדל אתך לאהבה
את אתי החשובה
ילדה שלי
הייתי מחפש מקום רחוק מהעולם הזה
שלא תראי את מה שלא צריך לראות פה
לך יש כבר העולם חדש שמתהווה
עד שגם אני רוצה לחיות איתו
להיות איתו לחיות בו
אל תפגעי מפעריי
אל תפצעי מנפילותיי
ילדה שלי
וגם כשאז צעקתי דיי
רציתי בך בין זרועותיי
ילדה שלי

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *