"אני לא רגילה להיות בבית", אומרת עדי אלטשולר, "עד עכשיו אני מתנהלת כאילו אני לא אמא, אבל אז חוטפת על זה כאפה, של עייפות מטורפת, או של אשמה, שלא מספיק הייתי בתשומת לב אליו, ואז נזכרת שזה כבר לא אותו דבר, שאני כבר לא יכולה להרשות לעצמי את הקצב של התקופה לפני שהוא היה".

עדי אלטשולר, כדאי שתדעו, היא אשת חינוך ויזמת חברתית מטאורית. בגיל 12 החלה להתנדב בעמותת אילן וחנכה את כפיר, ילד בן 3 שסבל משיתוק מוחין. בגיל 16, עקב פרויקט החונכות, הקימה את תנועת הנוער הראשונה לילדים בעלי צרכים מיוחדים "כנפים של קרמבו". עמותה המונה כיום יותר מ-56 סניפים. בנוסף, אלטשולר הינה מייסדת המיזם "זכרון בסלון" המציע דרך אלטרנטיבית לציין את יום השואה והגבורה במסגרת קהילתית, מיזם בו השתתפו עד כה יותר מחצי מיליון ישראלים. בגיל 27 נבחרה על ידי המגזין "טיים" לאחת ממנהיגי הדור הבא, והיא הוזמנה לנאום בפני עצרת האו"ם בנושא יצירתיות בעשיה חברתית. בשבוע האחרון פרויקט נוסף שלה, הקמת רשת "בתי ספר מכילים", המשלבים ילדים בעלי מוגבלות בכיתות רגילות, קיבל את אישורו הסופי משרד החינוך, ועתיד לצאת לדרך בשנת הלימודים הבאה.

מה קורה כאשר אישה כזו, שלא נותנת לשום דבר לעצור אותה. נאלצת, לרגע, להרפות את האחיזה?

סרט תעודי קצר זה הינו הראשון בסדרת הרשת החדשה "אנשי מעשה", במסגרתה דפני ליף מלווה יום בחיים של שלושה אנשים שלא רק מדברים על לשנות את העולם, הם גם קמים ועושים שינוי, יוצרים מהפכות חברתיות. לא מדובר בסרטי תדמית ביוגרפיים, אלא במסע פרטי, שמבקש לברר את הרגעים הקטנים, היומיומיים, שקיימים בחייה של כל דמות, הבאים לידי ביטוי במונולוג אישי המשמש כפסקול לצילומה הרגיש ונוגע של דפני.

הדפסה, הורדת קובץ לקריאה, ומשלוח לחבר