לשחות נגד הזרם

יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח, אלוף בצה"ל, מראשי מפלגת העבודה ושר בממשלות ישראל כתב: ״בניגוד לכל חוקי ההיסטוריה הצלחנו לשחות כעם נגד הזרמים של אחרים. עתה עלינו לשחות כנגד עצמנו״. ארבעים שנה אחרי, המילים האלה רלוונטיות מאי פעם. עמיחי שיקלי מדבר על האתגרים שלנו כיום, בטקסט מעורר מחשבה והשראה

לפני כשבוע, נערך טקס סיום לבוגרי המכינה הקדם צבאית "תבור". ראש המכינה, עמיחי שיקלי, שכבר צולם בעבר מספר פעמים לאתר "ליבא", נשא בטקס דברים, שזכו לתהודה גדולה ברשת ולמאות שיתופים. דווקא בימים אלו, כאשר השיח התקשורתי מדבר על הדתה והטפה, חשוב שנזכור מה אנו עלולים לפספס כאשר אנו בוחרים להעלים את מאפייני הזהות הייחודית של העם אליו אנו שייכים. אנו מביאים את דבריו בפניכם:

.
"יש לנו הזכות להיות חלק מסדרת הדרמה הטובה ביותר בהיסטוריה האנושית, הסדרה על העם היהודי.
העם שהביא לעולם את השבת, את עשרת הדברות, את לא תרצח ולא תנאף, את המרד הראשון בעבדות, את החוקים הסוציאליים הראשונים: לקט, שכחה ופאה, את ספר הספרים (רב המכר הגדול בהיסטוריה שאפילו הארי פוטר לא הצליח לעקוף) שהיה למקור השראה לתרבות המערב כולה, לענקי האמנות כדוגמת רמברנדט ומיכלאנג'לו, לענקי המחשבה הליברלית, מהובס ולוק באנגליה ועד אבות האומה האמריקאים.

היה זה וינסטון צ'רצ'יל שאמר: "חלק מהאנשים אוהבים יהודים, חלקם לא. אבל אין אדם חושב שיכול לפקפק בכך שהם, מעבר לכל ספק, האומה מעוררת הכבוד והייחודית ביותר מבין אלה שראה העולם". זו זכות גדולה להיות חלק מהסיפור הזה, ללא ספק, אבל זו גם חובה.

שְׁמַע, בְּנִי, מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ
נכתב בפרק א' של ספר משלי שכתב החכם באדם, המלך שלמה. העם היהודי הגיע לאן שהגיע בזכות יכולתו המופלאה למסור מדור לדור מנהגים וספרים, הרבה ספרים, שמקפלים בתוכם עולמות רוחניים וערכיים סוערים ומלאים. כל דור בתורו שם את הדברים על לבבו, ולאחר מכן הוא העבירם כפי שנדרשנו בקריאת שמע:
"וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ.
וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם…"

גם בשעות הקשות ביותר שניתן להעלות על הדעת, ידע עמנו לדבוק בתרבותו ואמונתו, הוא צלח את גזירות השמד של רומא בימים שלאחר המרד הגדול ומרד בר כוכבא, את מסעות הצלב, את האינקוויזיציה, את הגירושים הגדולים מאנגליה ומספרד, את הפרעות האינסופיות של מזרח אירופה, ואת סופת התופת של השואה.

אולם דווקא עכשיו, בשיא פריחתו החומרית של עמנו הן בארצות הברית, והן בארץ ישראל, דווקא עכשיו מרחף סימן שאלה גדול מעל המשכיות העם היהודי?
וזה לא בגלל החמאסניקים, האיראנים או אירופאים פרו פלסטינים, אלא בגללנו. כפי שכתב יגאל אלון בספרו "כלים שלובים": "בניגוד לכל חוקי ההיסטוריה הצלחנו לשחות כעם נגד הזרמים של אחרים, עתה שומה עלינו לשחות, כעם, כנגד החזק שבזרמים, כנגד עצמנו".

התכנסנו כאן בתבור, כדי לשחות נגד הזרם, כנגד מפלי האינדיבידואליזם הקיצוני הרואה במשפחה ובילדים עול ונטל, בלאומיות מחנק וצרות אופקים, במולדת מילה גסה ובתורה מילת גנאי. ובאומרנו לשחות נגד הזרם, אין הכוונה להתנגדות של מאבק בחושך, אלא להתנגדות של הגברת אור. ביקשנו לעורר בכם הערכה והזדהות עם סיפורו המופלא של העם הזה, עם הדרמה הכבירה של המפעל הציוני והקמת המדינה, ביקשנו לפתוח בפניכם את הבאר החתומה, את השער לאוצרותיו התרבותיים והרוחניים של העם היהודי, לגלות יחד אתכם את השבילים הנסתרים של הארץ הזו ואת הסיפורים של אלה שהלכו באותם השבילים לפנינו.
האם הצלחנו במשימה?
מוקדם לקבוע, ימים יגידו.

וניתן ליגאל אלון, מורי ורבי, את זכות הסיום –
"בקרב היהודים מצויות תמיד קבוצות אנשים שעברם רובץ עליהם כחטוטרת, והם הראשונים לערוך ניתוחים פלאסטיים בקלסתרם הרוחני-לאומי, כדי להתאימו לאופנה הקוסמופוליטית האחרונה. אמנם נכון, היו ליהודים סיבות למכביר להתעייף מ'נשיאת העול', אבל היו ויש להם כל הסיבות לנהוג כבוד בעברם ובעצמם, להיות אשר הינם בתולדות התרבות. רק מי שקם בו האומץ להיות הוא עצמו, תרם את התרומה הגדולה ביותר לתרבות האוניברסלית".

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *