לפגוש את המלאך

לקבל את עצמו באמת, את השם שלו, את השליחות שלו בעולם, הוא יכול רק כשהוא נותר לבדו ונפגש עם המלאך של עשו. יוסי בבליקי מוצא את עצמו בפרשת וישלח
״מלאך״. צילום: אמנון וינר

1.

וישלח יעקב מלאכים

כשיעקב יוצא לחרן (בפרשת ויצא) ורואה בחלום מלאכים עולים ויורדים בסולם, הוא נבעת, נדהם, נרעש ואומר: ״מה נורא המקום הזה״. ועכשיו תוך פרשה אחת, בחזרתו מחרן, הוא כבר שולח מלאכים כמו שירות מוניות אל עשוזה הבדל אדיר. קפיצה רוחנית בלתי נתפסת. במישור הזה של השראה ודיבור רוחני יעקב יגיע בפרשה הזאת, ״וישלח״, לשיא. הוא יאבק עם מלאכו של עשו ויוכל לולא שזה יעזור משהו בענייני הארץ והחשבון האישי הארצי שיש ליעקב לסגור עם אחיו.

2.

המרחק

אבל יש עוד מרחק עצום שיעקב גומע במחי פרשה אחת. מרחק שנדמה שהכתוב מחשיב אותו אפילו והרבה יותר מהאינטימיות שיש ליעקב עם מלאכי שמיים, וזו האינטימיות שיעקב רוכש עם עצמו.

חברי אלון קינן העיר בשבת האחרונה את העובדה שכשואלים את יעקב (יצחק שואל אותו) בפרשה הקודמת: "מי אתה בני?״הוא עונה: "אני עשו בכורך". וגם אני כששאלו אותי פעם מי אני, הייתי עונה בעצם: אני בוב דילן. אני לנון. אני קניוק. אני שלום חנוך. כמו לכולם היו לי ככה וככה איידולים וככה וככה נמסיסים והייתי ואולי עודני מנהל דיאלוג עם כל האנשים הללו או יותר נכון עם איך שההתנהגות, או השם של האנשים האלה, נתפסים בדעתי.

מאוחר יותר, בפרשה שלנו, יעקב יצווה לשלוחיו להציג את עצמו בפני עשו כ"עבדך יעקב". גם את זה אני מכיר. את הדחייה העצמית. את תחושת "הכל יותר טוב ממה שאני יכול, או מרגיש, או חווה ביני לבין עצמי וסביבתי הקרובה. את הבאסה של להיות כלוא עם עצמי בעולם חסר חלום ואשליה".

לקבל את עצמו באמת, את השם שלו, את השליחות שלו בעולם, הוא יכול רק כשהוא נותר לבדו ("ויוותר יעקב לבדו") ונפגש עם המלאך של עשו. "מה שמך?״, שואל הפלאי. "יעקב", עונה גיבורנו. ומיד מקבל עדכון שהופך אותו מיעקב לישראל ("לא יעקב יקרא עוד שמך"). מאדם שפועל בעקבה של מציאות לשר ולישר (ישר אל) ולמושל במציאות.

3.

הכוחות

אבל מעבר לגילוי הנפלא שברגע שאדם עומד עם עצמו באמת, ומודה בעצמו ובמגבלה שלו ובכלים שהוא קיבל, הכלי הופך מיידית לאלסטי, משתנה ומתפתח באופן פלאי ממש, הרגע עצמו, שאני ממש יוסי, ובוחר ביוסי ומודה על יוסי, זה רגע ההתגלות האמיתי. כאן נמצאים כל הכוחות. הפלא. הנוכחות. והיכולת האלוקית להשתנות.

וצריך לדייק שהמלאך לא שואל את יעקב "מי אתה?" אלא הוא שואל ״מה שמך?״, כי להבין מי אני באמת זה קצת גדול על העולם הזה. אני תכלס יכול להיות כל דבר ואני שום דבר. אבל יש לי שם וגנטיקה והורים וסביבה ופוטנציאל ומגבלה וריח מסוים. וכל אלה, גם החסרונות ובעיקר החסרונות, אלה כלי העבודה שלי, המיוחדים והחד פעמיים שלי, שאם אני רוצה לראות אותם כ"אני", אין שום תרופה פסיכיאטרית על המדף שתעזור לי, ואם אני בורח מהם, אז בבקשה נראה מי מצליח לברוח, וכמה עולים הסמים האלה.

אבל הכוח של לפגוש את יוסי. להודות בו. לדבר מתוכו. זה ממש עולם הבא בעולם הזה. זה חיים עד כמה שניתן.

צילום: ״מלאך״, מאת אמנון וינר

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *