על הניסים
כל אחד רוצה שיקרה לו נס, אבל לא כל אחד יודע מה לעשות עם זה. מהו נס? פריצה לשידור של החד פעמי. טביעות אצבע של ערוצים שלא נלקחים בחשבון בשלט האדמיניסטרטיבי. כל אחד רוצה את זה,וכל אחת. אתיאיסטים כמאמינים. בטח כשהאמצעים "הרגילים" קרסו. בחמישי האחרון דיברתי ב"המחסן", התכנית שלי ברדיו מהות החיים, עם דוקטור מירית אסייג על ״הנס הרפואי״. "בן אדם שקרה לו משהו כזה", טוענת ד״ר אסייג, "שסוג של כוח עליון התערב לטובתו, צריך לזכור שאותו כוח עליון גם סיבך אותו כהוגן. המטופל יצטרך כעת להיפתח ולפתוח פרק חדש ואמיץ בחייו". זה שטיפה אחת של שמן דלקה שמונה ימים זה יפה מאוד. אבל זה רק חלק מהסיפור שכולנו יודעים איך ובאיזה חורבן הוא נגמר.
והאמת היא שהנס כשלעצמו זה לא מי יודע מה. הרי במילא תימצא דרך "הגיונית" לתרץ כל דבר. השאלה אם משהו שהתנוסס לפתע מחוץ לקופסה הצליח להפוך לטריגר לצאת מהקופסה ממש. לקחת בחשבון עוד זוויות, עוד ערוצים, כולל אלה שאני הכי סולד או מתנגד להם. זאת המתנה האמיתית של הנס. לחיות אותו באמת.
על הרחמים
ויש גם ניסים הפוכים. שכל מה שפועל לטובתך נראה לך כאילו הגיע לדפוק אותך אישית. זה המצב בפרשת "מקץ" כשיעקב שולח את בניו למצרים מחמת בצורת קשה וכואבת, ואלה מסתבכים והולכים ומסתבכים עם מלך שאפתן וצעיר, יוסף בתחפושת, שמקשקש ומערבב ומתעלל ומעביר את האחים ששלחו אותו לבור, סדרת חינוך מתישה ומתסכלת שבסופה הצלה והרווחה גדולה לכל המשפחה.
כשהמצב הופך ממש ביש, ויעקב נאלץ לשלוח גם את הניצול האחרון ממשפחת רחל, את בנימין, עם האחים, לגוב האריות המצרי, הוא משתמש באותה הדרך שבה פייס את עשו אחיו, ומכין למלך המצרי המסתורי מנחה מ"זמרת הארץ". ומברך את הילדים "ואל שדי יתן לכם רחמים". איך נותנים רחמים? רבי נחמן מברסלב מדייק בליקוטי תנינא את הברכה של יעקב ואומר ככה: את הרחמים האלוקיים אנחנו לא מבינים ולא תמיד מסוגלים לקבל. בן אדם חטף מחלה קשה. איך הוא יכול לראות, במקטע הזה של הקיום שהוא חווה, את רחמי האל הנצחיים? הוא לא יכול. אז אנחנו מבקשים שהאלוהים ימסור את הרחמים בידיים שלנו. שיתן לנו לתת רחמים כי אנחנו מרחמים באופן שאנשים יכולים לקבל ולהבין את הרחמים האלה.
ובעצם התפילה כאן היא על התכונה לרחם רחמים שאנשים יכולים לקבל. ללמד לימוד שאנשים יכולים להבין. ולנגן ניגון שאנשים יכולים לצמוח ממנו. התפילה היא על הקשר הניסי והעל טבעי שבין בני אדם ובין כל העצמים בטבע בכלל.
על המוזיקה
על אותו עניין בדיוק רבי נחמן פותח דיון מסחרר על השאלה: בשביל מה צריך מוזיקה? מאיפה בא הצורך הזה בכלל במה שפרנק זאפה קרא ״מולקולות אוויר מענטזות״?
"קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם", מצווה יעקב לבניו, מה שבפירוש המקובל מתבאר כ"פירות הארץ שכולם מזמרים אחריהם", או מ"כריתת" הארץ, כלומר מהדברים הנקצרים, הנגזמים והנקטפים. ובקיצור משבח תבואת הארץ.
ורבי נחמן אומר: ניגון שלח יעקב לשליט מצרים. ניגון שמבטא את האיכות של אדמת ארץ כנען. ומכאן נכנס לדיון על למה בכלל צריך מוזיקה ומעלה טיעון מאוד מפתיע שהצורך הראשוני בצלילים ובניגון היה של רועי הבהמות שניגנו בשביל להתקשר בתדרים עם התדר והמקצב של הצמחיה המיוחדת של אזור המרעה שלהם על מנת לשבח ולהצמיח מרעה טוב לבהמות שלהם.
הטיעון הפרוע הזה יכול לקבל אולי חיזוק מהעובדה המאוד מאתגרת ומרתקת שאנחנו יודעים שלפני המכבש המערבי הטכנולוגי לכל איזור היה סגנון מוזיקלי מיוחד משלו כולל מקצבים שונים וסולמות אחרים ועד לחלוקה שונה של טונים חצאי ורבעי טונים. הרבה תהיתי בתכניות שלי על "למה במזרח התפתחה המוסיקה הזו ובמערב כזו?" מי החליט? ברור שלצמחיה ולאקולוגיה היה תפקיד מכריע ביצירת כלי הנגינה או באקוסטיקה הפיסית והנפשית של המנגנים והשומעים.
אבל הרעיון שמביא הרבי של האמנים דוחף עוד יותר את החד פעמיות והאינדיבידואליות של המנגן והשומע עד לקשר הקוסמי של הרועה והעשב ש"יש לו ניגון משלו". מוזיקה שיודעת לתקשר בין עצמים בטבע. ואם מוסיקה יכולה לתקשר עם עשבים, היא בוודאי כולה לתקשר ולהצמיח אנשים טובים יותר, מדויקים יותר, מחוברים יותר, וזה גם אומר משהו על חוכמת המנגן מול הקהל שלו והזיקה המאוד מאתגרת שבין המשמיע לשומע.
