ליבא | עשר הדברות של יתרו

לפעמים יש שמות לשבתות חשובות – "שבת שירה", "שבת חזון", "שבת נחמו", "שבת הגדול" ועוד. איך הייתם קוראים לשבת מתן תורה? שבת משה? שבת תורה? שבת סיני? אבל השבת היא פשוט שבת יתרו, שבת פרשת יתרו, כמו שם הפרשה. אנחנו מקבלים את התורה, אבל אדם שנולד גוי, שהיה עובד עבודה זרה – על שמו הכול נקרא. אנחנו עומדים לדבר על יתרו בהרחבה. אולי אני צריכה להתנצל, מי שרוצה ללכת שיילך עכשיו – אנחנו לא נדבר כמעט על מתן תורה. זה החלק השני של הפרשה, ובדרך כלל מתמקדים בו, עשרת הדברות, המעמד של האחדות סביב ההר, כל האירוע המכונן הזה זוכה בדרך כלל ליותר תשומת לב, גם בשנה שעברה כאן אצלנו, אבל לא סתם התורה מקדישה מחצית מהפרשה ליתרו ואז מחצית להר סיני, יש פה אמירה עמוקה, יש קשר בין שני החלקים. אצל הרב זאב קרוב ז"ל ראיתי הסבר: "דרך ארץ קדמה לתורה". יתרו מלמד דרך ארץ, וזו ההקדמה, זה הבסיס, שבלעדיו אין תורה. אז הפעם – רק יתרו. ממש סגרתי את הספרים בכל פעם כשהפרשנים עברו לפרש את מעמד הר סיני… ניסיתי לספור את הלקחים והמסרים של יתרו, ויש עשרה כאלה. אנחנו נלמד כעת את "עשר הדברות של יתרו", שמופיעות לפני עשרת הדברות הידועות. נתחיל:

1. לדעת לשמוע

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם.

רש"י: מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.

שמע – ובא. הוא לא רק שמע, הוא גם בא. לשמוע זה לא חוכמה. כולם שמעו. השאלה מה אתה עושה עם זה. הנה ההוכחה שזו הייתה הכותרת הראשית אז בכל העולם:

שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.

אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.

שמעו – אבל מה עשו? נבהלו, נמוגו, אבל לא השתנו, לא עשו איזה מהלך. נבהלו, אבל מה תכלס? מה אתה עושה עם עובדות שניחתות עליך? איך אתה מגיב?

אומר הרב שלמה וולבה:

"נתאר לעצמנו שאדם יושב וקורא בניו יורק טיימס שהייתה קריעת ים סוף. הוא היה יכול להמשיך לעשן את הסיגר שלו ולומר 'איזה סיפור יפה'. אבל יתרו, תיכף כששמע על קריעת ים סוף, מיד קם והלך למדבר אל משה רבנו ובני ישראל. זה סוג אחר של שמיעה, שמיעה שמובילה לתוצאה. זו הקדמה למתן תורה. כדי לקבל את התורה באמת, צריך לשמוע".

והוא ממשיך ושואל: ואנחנו, אם היינו במעמד יציאת מצרים או במעמד הר סיני – מה היינו שומעים ואיך זה היה משנה אותנו?

הנה, השבת אנחנו במעמד הר סיני מחדש, קוראים שוב את הפסוקים – מה אנחנו שומעים?

יתרו שמע וזה הרשים אותו ושינה אותו. צריך להיות קשובים למסרים ולסביבה ולמה שקורה ולבדוק איך זה משפיע על חיינו. יש פה המון ענווה מצד יתרו, כבר היה "כוהן מדיין" אבל לא מתבייש לשמוע

רבינו יונה בספר שערי תשובה מונה שש סיבות שמעוררות את האדם להשתפר, למשל – כשבאות עליו צרות, או כשבאים ימי הזקנה והשיבה, ואחת משש הדרכים האלה היא – לשמוע, להקשיב, להאזין. "שמיעת אוזן" נכונה יכולה לשנות הכול: "והנה האיש הזה ברגע קטן יצא מאפילה לאור גדול" (רבינו יונה)

"וכן אתה מוצא ביתרו, שעל ידי שמיעה זכה לחיים, שנאמר: וישמע יתרו" (מדרש שמות רבה)

בספר מלכים א' הקב"ה שואל את שלמה המלך מה הוא רוצה, עושר, אריכות ימים וכדומה, ושלמה עונה: "ונתת לעבדך לב שומע".והרי שומעים באוזניים, לא בלב, אבל צריך שהלב ישמע. זו ניגודיות ללב של פרעה, הלב שלו לא שמע, האוזניים שלו לא שמעו, זו דמות אחרת, פרעה לא רצה להשתנות, יתרו רק רוצה להשתנות.

2. ויתור על נוחות

וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים.

רש"י: אל המדבר – אף אנו יודעים שבמדבר היה, אלא בשבחו של יתרו דיבר הכתוב, שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר, מקום תוהו, לשמוע דברי תורה.

דמיינו את האפיפיור נוטש את הוותיקן ומגיע לירושלים. מבחינה פיזית לא נוח, וגם מבחינה רגשית – יתרו עזב את הקהילה שלו והודיע שהוא נוטש את אמונתם.

אומרים לנו פרשנינו: כדי להגיע למשהו בעתיד, צריך לוותר על דברים בהווה. השקעה, עמל, מסירות.

3. מהפכה של שמחה – "ויחד"

לאדם יש רגשות, צריך לשים לב אליהם, לתת בהם סימנים, לתאר אותם.

וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם ה'.

וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם.

"ויחד" הוא פועל יוצא דופן, למה לא "וישמח יתרו"? האור החיים, רש"י ועוד: יחד מלשון חדווה

יש פרשנים שאומרים: חידודין חידודין בגלל מה שקרה למצרים, יתרו היה אחד מיועציו הבכירים של פרעה בשלב מסוימים (הרב וולבה: "התורה היא אמת, ואינה מדלגת אף על תנועה קלה שבתת ההכרה שאפילו האדם עצמו איננו מרגיש בה", גרים עד 10 דורות מרגישים קשר גם לאומות העולם, כותבים לנו חז"ל).

האור החיים הקדוש:

"ונראה כי יודע הכתוב כי מרוב השמחה נתחדד בשרו, כי תמצא שכשתהיה לאדם שמחה, והיא דבר שלא כפי המשוער במושג הרגיל, תיוולד בו הרגשה בהרכבת מיזגו, והנה יתרו הגם שקדם אצלו ידיעה מבשורות הטובות, אף על פי כן כששמע תוכן הנס נתחדד בשרו. ודבר זה מורגש אצל כל בעל חי מרגיש".

מכירים ביטויים כמו – שיכור משמחה, קופץ מרוב אושר באוויר, מרחף על ענן, הגוף והנפש שמחים ביחד, חנן פורת כותב: "צמרמורת קודש".

פרשנות מקורית ששמעתי, לא מצאתי לה מקור אצל פרשנינו: "ויחד" מלשון אחד – היה מפוזר, לא ממוקד, פיזור נפש, עבודה זרה, כל עבודות האלילים, ועכשיו – שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד. יש אחדות בבריאה, עבודה מרוכזת, ממוקדת. אורי זוהר אמצעי בידור.

4. תפיסת עולם של טוב

המילה "טוב" – על כל הטובה

וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה

בהמשך, בספר במדבר, יופיע הקטע הבא:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה: נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם. לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ, כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל… אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם… וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ.

חמש פעמים "טוב". "והיית לנו לעיניים", אולי הכוונה היא: והיית לנו לעיניים טובות, עין טובה. יתרו מהרגע הראשון רואה את הטובה, ראינו בשבוע שעבר כמה קל ליפול לתלונות קטנוניות ומביכות, פרשנינו אומרים: יתרו מהרגע הראשון שמח ("ויחד יתרו"), רואה את הברכה, מתרגש ומתלהב מהתורה, כמו גר, כמו חוזר בתשובה, אנחנו צריכים את הראייה הזו, מקבל פה את השם חובב (יתרו – יתר פרשה בתורה, חובב – חיבב את התורה), תחבב אותה גם עלינו.

"והיית לנו לעיניים" – הראייה שלנו חסומה, אתה רואה את יד ה' במציאות יותר טוב, תאיר לנו את הראייה המצומצמת. צריך את זה גם היום. כל אחד צריך להיות חובב כזה, לחבב על עצמנו את התורה ואת המציאות וגם את עצמנו. אנשים לא אוהבים את עצמם.

5. תפיסת עולם של "ברוך השם"

בפרץ של הדתה יתרו מכריז בפסוק הבא:

וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם.

"גנאי הוא למשה ושישים ריבוא שלא אמרו ברוך, עד שבא יתרו ואמר ברוך ה'" (סנהדרין)

שוב מזכירים לנו מבחוץ כמה נסים וחסדים נעשים עמנו, שימו לב שהוא מודה על נס שלא קרה לו אישית, שירת הים הייתה תודה אישית, הוא מגיע מבחוץ ומלמד אותנו להודות ולברך, הביטוי "ברוך השם" נאמר מאז אינספור פעמים, מזל שאין זכויות יוצרים ליתרו.

דיברנו בעבר על מה קורה לישראל בזירה הבינלאומית, אהבה לא לנתניהו אלא לעם היהודי כרעיון, כמודל, כאידיאל. חברה מקמפוס בחו"ל עשתה לי סדר, היא אומרת שנשברו פה שתי הנחות יסוד: הראשונה: שצריך לוותר על ארץ ישראל כדי להתקבל. השניה: לוותר על המצוות כדי להתקבל (בלי דתיים – 71% מיהדות ארה"ב מתבוללת). אם בעבר היו לנו את מרק מזווינסקי, מרק צוקרברג, שני התותחים, ופתאום לא – ג'ייסון גרינבלט, דיוויד פרידמן, ג'ארד החתן ורעייתו, "יו נו לונגר הב טו אסימילייט אין אורדר טו ריץ' דה טופ".

6. עזיבת עבודה זרה

עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.

רש"י: מכל האלהים – מלמד שהיה מכיר בכל עבודת אלילים שבעולם, שלא הניח עבודת אלילים שלא עבדה.

רש"י: כי בדבר אשר זדו עליהם – במים דימו לאבדם (כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו) והם נאבדו במים.

מידה כנגד מידה, הוא מגלה את היסוד הזה. שוב, הכנה למתן תורה – להיות אדם שמחפש ובודק, ביקורתי, שואף לאמת, מגלה את כל יסודות האמונה – מידה כנגד מידה, יש תכלית לאדם ולעם ולעולם, השגחה פרטית. השבוע היה לנו שיעור עצום בהשגחה פרטית, "פסי-כו-לו-גית".

כדנים בקלטת של אשת ראש הממשלה נשמעו השבוע כמה וכמה סוגיות. למשל, האם לפרסם (התקשורת דנה דיונים מוסריים), מה זה אומר על היחס לעובדים, מה זה אומר עלינו, מה זה אומר על ביבי (רק מוסיף לו אהדה?), מה זה אומר על כל אחד מאיתנו שלפעמים צועק (ראיתי המון בנות שכתבו: גם אני צרחתי ככה אתמול על בעלי, על הנציגת שירות, על… אני לא הגעתי לווליום כזה לדעתי, עדיין לא, אבל ממש קמפיין "מי טו", כולנו שרה נתניהו). אבל על דבר אחד לא דיברו: זו ההקלטה היחידה שיש לדעתכם? לא של שרה, של העולם כולו. איזה כוח יש ל-51 שניות מפני 9 שנים. צריך לזכור את העניין הרוחני שהוא כעת כבר עניין טכנולוגי: אף מילה לא הולכת לשום מקום, לא נעלמת, מותירה רושם בל ימחה.

עדי ירחי מסטמפורד קונטיקט כותבת:

"יש לי בכיתה תלמידה חירשת. מכשיר השמיעה שלה מסונכרן למיקרופון שנמצא אצל המורה וכך הילדה יכולה לשמוע את מה שהמורה אומר בצורה חלקה, היישר למכשיר השמיעה. די מהר למדתי שאני צריכה להיזהר במהלך שעות היום, כי היא שומעת כל קול שיוצא ממני. גיליתי, שכשאני רוצה לומר משהו מורכב/רכילות/ביקורת, אני ישר בודקת האם המיקרופון עליי ואם אני 'חופשייה' לדבר כרצוני. חשבתי על זה גם השבת כשבלי משים שוחחתי עם בעלי וישר היד נשלחה לבדוק שהמיקרופון לא עליי… חשבתי על איסור לשון הרע ורכילות שכולנו חוטאים בהם באופן יומיומי… אם היינו מרגישים שהדיבור שלנו משוגר למיקרופון המחובר היישר לריבונו של עולם, כמה מריבות, כאבי לב כמה דיבורים מיותרים היו נחסכים… הלוואי שאני אצליח לקחת על עצמי קצת יותר דיבור טוב, קצת פחות דיבור מזיק."

ואת ה-מסר הזה, לדעתי, כתב הזמר והיוצר עדי רן, בעלי עוקב אחריו ומאוד נהנה מהפרשנויות שלו על המצב, ותראו מה הוא כתב השבוע:

"כשנגיע למעלה אחרי 120 ב"ה ישמיעו לנו הקלטות ויראו סרטונים בהם אנחנו "מככבים" בכל מיני מעשים והתנהגויות מבישות להחריד. כל זאת כשבכל העולמות צופים בזה. הקב"ה וכל צבא השמים. המלאכים. כל הנשמות מכל הדורות. חברים שלנו. תלמידים שלנו. בני משפחה. הבושה היא כל כך גדולה ואין איפה להתחבא, אין היכן להסתגר ולהסתר עד יעבור זעם. אבל אחת, שרה נתניהו, תעבור את זה יותר בקלות".

7. לחבר את זה לאוכל

זה מנהג של יהודי תוניסיה ביום חמישי שלפני פרשת יתרו, כלומר הערב, אבל למה רק תוניסיה וג'רבה צריכות לחגוג את זה? זה מנהג מדהים, את כל הדבר האדיר הזה – מחברים לאוכל.

וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.

רש"י: לפני האלוקים – מכאן שהנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובים בה, כאילו נהנה מזיו השכינה.

שוב, זה טבוע בנו היכולת לחבר רוחניות וגשמיות, ליל הסדר, סעודות שבת, זה חלק מהמשימה שלנו לחבר את שני התחומים, אבל עוד הפעם יתרו מלמד אותנו, מזכיר לנו מי אנחנו.

על הפסוק הזה, על סעודת יתרו הראשונה, כותב הרב שלמה וולבה: "לפעמים יתכן שחדר האוכל בישיבה גדול מבית המדרש". כלומר, נהנים בו מזיו השכינה. תלוי מה עושים, מה מדברים, איך אוכלים, עם מי אוכלים. זיו השכינה יכול להימצא בסעודה שלנו.

8. האצלת סמכויות

זה נשמע טכני אבל זה לא כל כך פשוט:

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב.

וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב.

(מילת המפתח: "לבדך")

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים.

כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו.

(משה מסביר שזה לא משפט טכני, אלא לימוד וחינוך, אני מדריך אותם בדרכי השם)

וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה.

אמרנו קודם שיתרו רוצה טוב, מחפש טוב, ופה הוא מכריז – "לא טוב". יש רק עוד מקום אחד בתורה עם הכרזה כזו, לא מפי יתרו אלא מפי אלוקים: לא טוב היות האדם לבדו. לא טוב היות המנהיג לבדו. צריך ביחד, זוגיות, שותפות, חברה, קהילה. גיסתי אסתר – שחרור שליטה, לקבל עצה, להרפות קצת. ויתרו ממשיך:

נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ.

עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים.

וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן.

וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.

צריך סדר. הרב נריה כותב: סדר סייג לתורה. הכול תלוי בסדר, חיים מסודרים, סדר במחשבה וסדר במעשה – הם התנאי האמיתי לקבלת תורה בשלימות.

ויש פה אמירה נוקבת על איכות השופטים והמנהיגים – אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת, שונאי בצע. עד היום אנחנו מחפשים, רוצים שיהיו לנו רק כאלה.

וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ.

אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם.

אנשים צריכים לקבל משפט מהר, צדק צריך להיות זמין אחרת הוא לא צדק. הרמב"ן כותב: "וזה טעם איש על מקומו יבוא בשלום, כי עתה פני שלא יוכלו לגשת למשפט בכל עת לא ינוחו בשלום, כי זה פתח לגוזלים לעשות חמס ולעושקים לעשות מריבה". חנן פורת אמר זאת לאהרון ברק כשחנן היה יו"ר ועדת חוקה בכנסת, שצריך להקל ולהעביר למחוזי.

וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר.

וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.

וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם.

משה מקבל את העצה. משה גם שמע – ובא, שמע – ועושה, פסוק מדהים בעיני: "וישמע משה לקול חותנו ויעש ככל אשר אמר:. כמה פשוט, כמה לא פשוט. כמה ועדות עם מסקנות והמלצות יש, וכמה מעט יישום.

אלעד קרשנר בן 27 הקליט שיר על משקל "השבעתי אתכן בנות ירושלים" – נשבר לי מכן בנות ירושלים. המנון לרווק, אבל זה המשיך בעוד להיט – "יש לי סיכוי" של אביתר בנאי הפך ל"יש לי סיכוי להתחתן": "יש לי סיכוי להתחתן אני יודע אני מוכן להתמסד להשתקע רק שלא תהיה מהמרכז. אבא שלה יבדוק לי ת'עובר, באיזה עולם הזוי אתן חיות?! זה בן אדם לא רשימת קניות".

אבל באורח נס לפני שזכינו לקבל גם את הטוויסט של הרווק ל"טודו בום", אלעד מצא את החצי השני וגם כתב לנו מכתב:

"אם מישהו היה אומר לי לפני שנה כשהשיר "יש לי סיכוי להתחתן" עלה לרשת: 'תשמע אלעד, זה יגיע לך מהר משאתה מצפה' לא הייתי מאמין. והנה עברה לה שנה, שנה מאז שהצהרתי שאני מוכן להתמסד ולהשתקע, ובאותו השבוע בדיוק, שנה לאחר צאת השיר, זכיתי ברוך ה' להתחתן עם אשתי היקרה חן. לכל השואלים: כן כן, היא מהמרכז. מרכז היישוב פסגות. ועדיין, אבא שלה בדק לי את העובר ושב. הרבה אנשים שאלו אותי כשהסרטון יצא: 'תגיד לי אתה באמת כזה מדוכא מעולם הדייטים, או שזה סתם היה סרטון בשביל הצחוקים? מה כבר קרה?!' אז את האמת? אני חושב שיותר מהכול מה שתמיד צרם לי, הייתה תחושת הפספוס, הרגשת ההחמצה. הרבה פגישות של כמעט, ובסוף לא. בסרטונים כמובן ייצגתי רק את הצד של הבנים, כאילו רק הם הקורבנות (בכל זאת הייתי צריך ליצור קצת עניין כדי לפתח דיון), אבל ברור שהאחריות היא תמיד של שני הצדדים. שמעתי סיפורים גם על בנים וגם על בנות, כולם צודקים וכולם גם כנראה קצת טועים. אין לי שום פתרון קסם להציע שמישהו כבר לא חשב עליו קודם, ובכל זאת שתי נקודות קטנות. הראשונה: תזרמו תזרמו תזרמו. תנו צ'אנס כשמציעים לכם. תנסו. אתם כבר המון זמן ידידים? אתם מכירים מפעם? זה נראה לך שחוק? אז מה. אם אני לא הייתי נוהג ככה לא הייתם שומעים את הטקסט הזה הערב. הנקודה השנייה, פונה באמת לכולנו, ואני הראשון מכולם שצריך להתחזק בה. אנחנו חייבים לעזור לחברים שלנו. לא משנה כמה מפגשים חברתיים יש, לא משנה כמה הפייסבוק פותח לנו אפשרויות (או סוגר) ולא משנה כמה הצעות נראה לנו שכבר יש למישהו מסוים, אין תחליף להצעה מחבר או חברה קרובה שמכירים אתכם טוב, ויודעים מי יכול אולי להתאים לכם בדיוק. זה דורש זמן, זה דורש השקעה, אבל זאת המתנה הכי גדולה שאנחנו יכולים להעניק לאדם אחר בעולם הזה. תשאלו את חן אשתי, היא כבר מובילה עלי 1:0 בתחום הזה. לסיום, אבקש לצטט משיר רציני, שירו המדהים של ביני לנדאו "משכן", בתפילה גדולה עבור כולנו:

"כל הדרכים החסומות ייפתחו לפנינו

עוד ייפלו מסכי הברזל

הסוגרים על לבנו.

גם הים הגדול הזה

יכול הוא להיבקע

אם רק נאמין".

אמן ושוב מזל טוב לכם.

9. האיזון בין הפרטי לבין הציבורי

יש אדם שמתעסק בענייניו הפרטיים ויש אדם שמתעסק בעניינים ציבוריים, והכי קלישאתי זה לומר – צריך לאזן. אבל זה לא כל כך פשוט. זה חמקמק יותר. לא בטוח שמה שאתה קורא ציבורי זה באמת למען הכלל, ומה שאתה קורא פרטי זה באמת אגואיסטי, לפעמים זה להיפך. הגיעה אליי, התאמצה להגיע לפגוש אותי, אימא של גיא אמיר שלום, בחור צעיר ומוכשר בן 21 מרחובות שהוציא ספר על הפרשה, היא אמרה שאני אהנה מזה והיא צדקה, על פרשת השבוע הזו למשל הוא כותב כך, זה מבוסס על הרב קוק אבל הוא מסביר זאת במילותיו:

"ישנו אדם שמסוגל לעבוד בעבודות ציבוריות גדולות, להיות פעיל במפעלי חסד ענקיים ולמסור את רוב שעותיו ביום לטובת הכלל, אך עבודתו עדיין תיחשב עבודת יחיד. הוא פועל את כל פעולותיו מתוך מניעים פרטיים, הוא חפץ בכבוד, בשררה, בכסף ובהערכה, והוא משיג את כל אלה – על ידי עבודות ציבוריות. ויש אדם שעוסק בפעולות פרטיות, אך הכוונה שלו במעשיו היא להועיל לכלל, לסייע לאומתו על ידי אותה עבודה פרטית שבה הוא עובד" (גיא אמיר שלום)

אין מידת עבודת הציבור נערכת לפי כמות הזמן כי אם כפי איכות הפעולה, וטובה יותר פעולה של שעה אחת היוצאת במנוחת נפש ומחומשת בגוף בריא, מעבודה תדירה המחלשת את הגוף ומבזבזת יותר מדיי את הכוח הרוחני" (הרב קוק)

לפעמים לאכול ולשתות ולישון זו עבודת הכלל, לא 24/7, לכן הביטוי "נבול תיבול", כמו צמח (והנה הערב הוא מוצאי ט"ו בשבט), משה לא יכול לבד לשפוט את כל האומה כולה, הוא עלול להיחלש, והוא חייב לתת לאחרים תפקידים ולפנות לעצמו זמן פרטי.