הדנ"א הסודי של החומש

הדנ"א הסודי של החומש
1.

מה אני יודע על רבי שלמה יצחקי? מעט מאוד שזה מביך. בטח כשמדובר במישהו שאני רגיל לקרוא וללמוד כמעט בכל יום בעשרים השנים האחרונות. יותר מכל כותב אחר. הרבה הרבה יותר.

זה נשמע פסיכי, אבל הכתובת שלנו באותן עשרים השנים האחרונות היא רחוב רש"י בתל אביב. מה שהופך את ההתעסקות האובססיבית הזו בפרשן כתבי הקודש המיתולוגי והחרוץ שחי בצרפת לפני איזה אלף שנים למקבילה המקומית התמימה של ג'ק ניקולסון ב"הניצוץ".

למה רש"י? שום סיבה מיוחדת. הוא פשוט היה שם, מזהיר בבדידותו הקאנונית, בתחתית העמוד של פרשת השבוע, בספרים הסטנדרטיים הנדפסים. אתה נכנס לבית כנסת. פותח חומש. מימין הארמית של אונקלוס שהיא אופציה רק אם אתה יודע ארמית. מתחת לטקסט, הפירוש שלו, בכתב רש"י. ומתחתיו – עיקר שפתי חכמים שמפרש את…רש"י.

העסקית הסטנדרטית של החומש המודפס כוללת בתפריטה גם את נצנוצי האגדה והרמז של בעל הטורים ואת מראי המקום של תולדות אהרן. אבל ה-פירוש, שמסביר לנו מהי כוונת הכתובים על דרך הפשט ושבונה מהם תמונת עולם הגותית ופרקטית הרמטית – הוא רש"י.

וכך כשסגרתי עם עצמי להקיף בכל שבוע את הפרשה, הדרך המהירה וההגיונית הייתה לדבוק ברבי שלמה יצחקי ולעקוב אחרי האותיות המסולסלות שלו והגישה המוצהרת של "אני מצמצם את כל סודות התורה לשכל של ילד בן חמש" – באותה דביקות ממש כמו עם הכתובים עצמם.

וכך עשיתי.

2.

זה מטריד. ובכל פעם שאני חושב על זה אני לא בנוח מהרעיון שהמדפיסים החדשים ייחדו את רש"י ואת הגותו והפכו אותו לערוץ האולטימטיבי של הישראלי העובד והלומד. יש הרי כל כך הרבה מפרשים ושיטות.

אבל מה שקרה, ואין לי שום דרך הגיונית להסביר את זה, הוא שהעיסוק המחזורי בפרשת השבוע ובמפרש הקאנוני שלה, הפך משנה לשנה לפלאי פלאות של הבנה וגילוי. היום אני כבר לא נדהם לגלות שטקסט של רש"י הוא סוג של גרעין באדמה – סתם גרעין למראה, עגול ויבש וקטן – שמחזיק בתוכו, השד יודע איך ואיפה, סליל DNA שלם של חיים וסודות ועלילה. אתה מתקדם אתו מפרק לפרק ומשנה לשנה והגרעין נפתח לעיניך המשתאות והולך וצומח בשפעת ריחות וצבעים. קסם החיים עצמם. מצומצם בתוך אותיות ופסוקים חסכוניים ולא מי יודע מסבירי פנים לאורח.

איך הוא עושה את זה? איך ייתכן שכמעט בכל שנה ושנה כשאני קורא פירוש רש"י, את אותן המאמרים בדיוק, נגלה בפני סיפור חדש, עמוק יותר, מרהיב הרבה יותר שכמו הסתתר וחיכה לבאים? רבי נחמן מברסלב אומר בליקוטי תנינא שהבריאה, כל בריאה, היא המשכת רוחניות אלוקית לתוך צמצום. היכולת לדבר את האינסוף בכלים סופיים שהעולם הזה בנוי מהם.

אנחנו מכירים את זה שכשמישהו מצליח לצמצם רעיון טמיר לתוך שיר פופ פשוט של שלוש דקות, או להסביר את תורת הקוונטים ברבים, או להכניס את כל השריטות ומשל החיים בתוך חיוך אחד, אלה דברים שאנחנו אוטומטית נמשכים אליהם כי אנחנו מזהים שיש שם סוד ושפעולת הגילוי שלו ניתנה לנו.

וזאת המתנה הכי טובה שאפשר לתת. את פעולת הגילוי.

3.

ואולי זהו סוד המנורה שפותחת את פרשת "בהעלותך". היא מנורת שבעת הקנים שהדליק הכהן הגדול (במדבר מדובר באהרון הכהן בכבודו ובעצמו) במשכן שבמדבר ומאוחר יותר במקדש. "בהעלותך את הנרות ", נכתב שם, "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".

כלומר שהמנורה הזאת מיוחדת. שהרי הפתילות שלה משוכות, בלי שום הגיון תאורני, כלפי פנים. כלפי עצמה.

ורש"י מסביר בלקוניות – "לומר שאינו זקוק לאורה". כלומר – המנורה מאירה אבל התאורה שלה היא בעצם סמל נפלא לאיך שאור עובד בעולם. לאיך שהמתנה של האור עובדת בעולם.

המנורה מספרת את מה שאנחנו כבר מכירים מכל הרגעים המשמעותיים בחיי אדם – שהתכונה האינסופית של האור היא להאיר אור פנימי יותר. ושתכונת האור היא שככל שתצלול בו פנימה כך הוא יהפוך צלול יותר ויותר. וככה כשאני צולל אל האור שבאותיות של רש"י יש עוד דבר אחד שהייתי רוצה לברר – האם זה אני שמדליק את האותיות או שמא אלה האותיות שמעלות ידע קדום שטמון בתוכי.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *