כולנו חווים במהלך חיינו עליות וירידות על גלגל ענק של רגשות. מדי פעם אנחנו לא יכולים שלא לשאול את עצמנו: מי האני האמיתי? האדם הטוב הנעלה והנשגב שאני כשאני במיטבי, או שמא האדם המנוכר, המכווץ והכועס שאני בפעמים אחרות? זו אינה רק שאלה אישית, אלא שאלה שמעסיקה כל תיאורטיקן וכל פסיכולוג, שגישתו חייבת לנבוע מאיך הוא תופס את טבע האדם.

לפי ההגיון הרווח בספרות המוסר, לכל אדם יש יצר טוב ויצר רע, והמסלול העומד לפניו הוא סוג של אימון והתקדמות – איך לנצח את הרע ולהפוך לטוב. לטפס לדרגת צדיק. אבל אם זה כך – כיצד זה שגם אנשים גדולים וטובים, אפילו רבנים, נופלים במעשים שממש אינם שייכים לצד הטוב? ואיזה סיכוי זה מותיר לאדם הכביכול פשוט?

הד"ר יחיאל הררי מציג את תפיסתו החדשנית של ספר התניא שמערערת על התפיסה הקודמת: הדואליות של האדם. העובדה כי בתוך כל אחד מאיתנו מתרחש מאבק תמידי בין שתי נפשות, שתי זהויות המושכות לכיוונים שונים. אחת אגוצנטרית והשנייה נעלית.

האם זה הופך את המאבק לקל? ממש לא. אבל המודעות להתרחשותו, ולעובדה שתהפוכות בנפש ונפילות אינן מעידות על כישלון כי על קרב חשוב, היא עצמה בשורה גדולה לאדם.

הדפסה, הורדת קובץ לקריאה, ומשלוח לחבר