חיים שיש בהם גדולה

לפעמים אנחנו מתרגלים לבינוניות של עצמנו. הסכנה בלהתמכר אליה היא להתחיל להניח שכולם כאלה, לא להבין שיש דמויות גדולות באמת. סיון רהב מאיר בשיעור מיוחד לל"ג בעומר המוקדש לרבי שמעון בר יוחאי

קישור להאזנה והורדה של קובץ אודיו בסוף העמוד

אם מישהו קיווה, אז לא- לא נעסוק השיעור בתורת הסוד, אבל נדבר על כך שיש סוד. שמעבר לציניות ולחוסר האימון, יש בעולם הזה עומק, יש בו אמת, יש בו סוד, יש בו גדולה. אמרה לי פעם מישהי "זה שאני לא בנאדם גדול, לא אומר שאין אנשים גדולים". זה שהחיים שלנו מלאים בשטויות, בשגרה ובהמון פרטים לא חשובים, לא הופכים את החיים של כולם להיות כאלה. כן, קיימים אנשים עצמתיים, אנשים גדולים, כמו מי שעומד במוקד של היום הזה – ר' שמעון בר יוחאי.

נתחיל בשלושה משפטים של הרב קוק, שיתנו לנו איזו שהיא קריאת כיוון לגדולתו:

"ידיעת מעלתו של רבי שמעון בן יוחאי היא בעצמה הלכה" (הרב קוק, מוסר אביך) – בעיני הרב קוק, עצם העובדה שאנחנו יודעים שיש אדם גדול, יודעים מי זה ר' שמעון בר יוחאי ומה מעלתו, זה חלק מידיעת התורה.

"לית עלמא מתקיימא אלא ברזא" (הרב קוק, אגרות ראי"ה) – העולם לא מתקיים אלא בסוד. כלומר: יש גלוי ויש נסתר, והנסתר במובן מסוים הוא העיקר.

"הקבלה כולה היא ציפיית ישועה" (הרב קוק, אגרות הראי"ה) – כל המשלים של הקבלה: עם ישראל, ארץ ישראל, הקב"ה, כל התקווה היא לאיזה שהוא עתיד מתוקן. יש כאן תפיסה שלא מתפשרת עם ההווה הלקוי ורואה הלאה לעתיד טוב יותר.

לרסן את החיה שבתוכנו

פרשת השבוע היא פרשת בחקותי, עליה דברנו בשיעור הקודם, וכך היא מתחילה:

אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. ד וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. ה וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. ו וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם.

אחת הברכות הינה "וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ" – איזו מן ברכה זו? ובכן, נחלקו החכמים: רבי יהודה אומר: מעבירם מן העולם. ואילו רבי שמעון, נשוא שיעור זה, אומר: משביתן שלא יזיקו. כלומר, הן ימשיכו להתקיים, אבל טיבען ישתנה. והוא מסביר:

"אמר רבי שמעון: אימתי הוא שבחו של מקום, בזמן שאין מזיקין, או בזמן שיש מזיקין ואינם מזיקים? אמור: שיש מזיקין ואינם מזיקים. וכן הוא אומר: 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ'. מלמד שתינוק מישראל עתיד להיות מושיט את ידו לתוך גלגל עינו של צפעוני". (מדרש)

ר' שמעון שואל- מה יותר משוכלל מבחינת הקב"ה, להשמיד את החיות או לשנות טבען? ותשובתו – ברגע שהן ממשיכות להתקיים, אבל בפורמט אחר, זה עצמתי יותר.

את התפיסה של ר' שמעון מסביר הרמב"ן: "ועל דעת רבי שמעון שאמר 'משביתן שלא יזיקו' ייאמר: והשבתי רעת החיות מן הארץ, והוא הנכון!" כלומר- הקב"ה לא ישבית את החיה, אלא את הרוע שבתוכה.

יש פה עומק מעבר לפשט: הביטוי "חיה רעה", גם בימינו, מתכוון לא רק לחיות ממש, אלא גם לבני אדם. בתוך כל אדם יש "חיה רעה", בחסידות קוראים לזה "הנפש הבהמית", אך בעוד ר' יהודה אומר "תסלק אותה", ר' שמעון אומר- תביית אותה, תעדן אותה, תתרבת אותה. חנן פורת כותב "המהפכה הכי גדולה מכל המהפכות תתבצע אם החיה שבאדם תשתנה, זה יהיה נס גלוי שעולה על כל הניסים הגלויים גם יחד".

החזון של ר' שמעון הוא לא מות החוטאים, אלא מות החטאים. ומדובר על רב שברח מחיות אדם, שהסתתר במערה שנים כי היה נרדף על ידי אנשים ששאפו להמיתו.

הרבי מלובביץ, בראיה פנימית וחסידית, אומר על הפסוק הזה: "למחוק את הרע ואת כל מה שמייצג אותו, זו פעולה יחסית פשוטה, אך יש בה מן ההפסד. לעומת זאת לקחת את האובייקט ולהפך את הרע שבו לטוב מבלי להשמיד אותו בכללותו, זוהי חכמה אמתית. זו פעולה של תיקון העולם, תיקון המידות ובסופו של דבר פעולה שמזרזת ומחישה את הגאולה האמתית והשלימה עד שתהפוך למציאות הבלעדית של חיינו תכף ומיד ממש". כלומר, הדרך לגאולה עוברת דרך ריסון ושיפור החיה שבתוכנו.

סיפורו המופלא של ר' שמעון לביא

עכשיו אני רוצה לדלג קצת בהיסטוריה לרב שמעון לביא, מחבר הפיוט בר יוחאי, שחי בתקופת גירוש ספרד. הסיפור שלו מעניין: הרב שמעון לביא נולד מספרד, גורש משם ועבר לפס שבמרוקו, שם למד תורת הנגלה ותורת הנסתר. בעקבות הלימוד החליט לעזוב הכל ולעלות לארץ ישראל, ארץ הקודש. הוא מתחיל במסע של אלפי קילומטרים ומגיע בין היתר לקהילה היהודית בטריפולי. כשהוא מתוודע למצב העגום של הקהילה, הוא מבין שהוא חייב לוותר על החלום הגדול, ולהישאר שם, כי שם צריך אותו יותר. לפי חלק מהמסורות, בשבתות היו מתפללים שם תפילת שמונה עשרה של יום חול, עד כדי כך הבורות שם הייתה עמוקה. לא הייתה שם הנהגה רוחנית, לא היו רבנים. הוא הקים שם תלמודי תורה, בית דין שיפסוק הלכות, ארגן את הקהילה מחדש וגם ייצג את הקהילה מול השלטונות. מהפכה של ממש. שם הוא גם כותב את הפיוט המפורסם "בר יוחאי נמשחת אשריך". הפיוט מוצא דרכו לארץ ישראל, תופס את תלמידי האר"י, והוא מתחיל להיכנס לבתי היהודים בצפת, במירון, ומשתלב בקבלות שבת. הפיוט ממשיך את הדרך, מגיע לקהילות חסידיות אשכנזיות, מגיע לאיטליה, לצפון אפריקה ולתימן. הפיוט נכנס לסידורים של כל העדות, לתוך המחזורים. בסידור התימני הוא מופיע כך "מזמור נאה מארץ ישראל". החיים שהטקסט הזה מקבל, הם מעל ומעבר לכל פרופורציה. ר' שמעון לביא הכניס לתוך הפיוט את ראשי התיבות של שמו, שמעון, שהוא כשם הרב נשוא הפיוט.

פרופ' יהודה ליבס, הוא חוקר מחשבת ישראל בן דורנו, והוא יושב וכותב מאמר שתמציתו הטקסט הזה, עליו הוא אומר "אין עוד טקסט קבלי שנכנס כך לתודעה הציבורית מצד אחד, ומצד שני – כל כך מלא בסודות. זה לא רק שם פרטי זהה, אלא המחבר מכניס עצמו לתוך בתי השיר".

הוא נותן דוגמאות:

"בר יוחאי, מושב טוב ישבת, יום נחת, יום אשר ברחת"- גם המחבר וגם הרשב"י ברחו, זה מהרומאים, וזה גורש בגירוש ספרד. שניהם מצאו בסוף את מושבם. שניהם נלחמו על הנחלת תורה: "בר יוחאי נאזרת בגבורה במלחמת אש דת השערה".

המחשבה על כך שכל ל"ג בעומר רבבות אנשים שרים את מילותיו יחד במירון, מובילה לכך שבסופו של דבר, הוא הגיע לארץ הקודש, ולאזור אשר שאף אליו יותר מכל – למירון.

השיר מתחבר מאד למסר הבא של היום הזה, אותו כותב ה"נתיבות שלום":

"מה המסר והעניין של רבי שמעון? ביטול הישות. כך עשה בכל שנותיו במערה. וביטול הישות – הוא שורש השמחה. שכל זמן שהאדם שקוע בעצמו וכל עולמו סובב את ישותו, הרי מן הנמנע שיהיה שרוי בשמחה, כי תמיד יש עניינים בגוף ובנפש אשר אינם כפי רצונו, ומעיקים עליו להשבית ממנו שמחה. רק כאשר האדם משתחרר מהישות והאנוכיות, וכל ענייני קנאה ותאווה והתרגזות וכדומה ממנו והלאה, יכול הוא להיות שרוי בשמחה ולשמוח עם הזולת ולשמוח עם הקדוש ברוך הוא, וכמו שאמר הרב מקוברין: איזה עולם מלא אור ומתיקות הוא העולם הזה – למי שאינו שקוע בו".

זה המסר של ר' שמעון, וגם המסר של ר' שמעון לביא, שויתר על חלומותיו הגדולים לטובת מקום שהיה זקוק לו יותר.

כאן ניתן להאזין לקובץ אודיו של השיעור

להורדת קובץ mp3 לחצו כאן

השיעור השבועי של סיון רהב-מאיר מתקיים מדי יום רביעי בשעה 21:00 בהיכל שלמה, רחוב המלך ג'ורג' 58, ירושלים.

שיעור נוסף, בתל אביב, מתקיים מדי יום ראשון בשעה 21:00 בהאנגר 11, נמל תל אביב. השיעור בתל אביב בעלות סמלית של 30 שקלים.

לחצו כאן לצפות בשיעוריה הקודמים של סיון רהב-מאיר ב״ליבא״

רוצים להישאר בקשר עם ״ליבא״ ולקבל עדכונים על שיעורים, מפגשים ותכנים?

אפשרות אחת: הצטרפו לעדכוני המייל שלנו. לחצו כאן.

אפשרות שנייה: הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו.
ההצטרפות לקבוצות מצריכה שני שלבים פשוטים:
1. הוסיפו את המספר של ליבא 058-70-75-455 לרשימת אנשי הקשר במכשיר שלכם.
2. לאחר שהוספתם את המספר, אנא שלחו הודעת וואטסאפ (לא סמס) למספר הנ"ל, וכתבו "הצטרפות".
מכאן ואילך, תוכלו לקבל עדכונים חמים ישירות לנייד.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

  1. מירון ת"ש (1940). אולי האדמו"ר מהוסיאטין היה שם, אבל מי שהדליק את המנורה היה האדמו"ר מבאיאן. קראו את כל הכיתוב מתחת לסרטון (לחצו על "הצג עוד").
    הנה הקישור:
    https://www.youtube.com/watch?v=3LQnRBJNtIc

    דוד סגל
  2. אפשר לינק לסרטון של האדמו"ר

    יאיר בקר
    1. ראה לינק שצירף המגיב הנוסף

      זוהרת כהן
פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *