רוצים לקבל את שיעוריה של סיון רהב-מאיר לפני כולם? לחצו כאן והירשמו כמנויים לערוץ היו-טיוב של ״ליבא״

רוצים להבטיח שלא תחמיצו אף שיעור? הירשמו כאן לעדכוני המייל השבועיים של ״ליבא״

[הוידאו של השיעור נמצא כאן למעלה. קישור להאזנה והורדה של קובץ אודיו נמצא בתחתית הדף]

ברוכים השבים ומועדים לשגרה. הרבנית ימימה אומרת "אנחנו לא מתחילים מבראשית אלא ממשיכים מבראשית". אכן, שנה שנייה. מבחינתי זה היה אפילו מרגש יותר להכין את השיעור פעם נוספת. אז בואו נמשיך:

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.

זה הפסוק הראשון על התורה והוא מפורסם מאוד אבל גם הרש"י הראשון על התורה מפורסם מאוד.

רש"י, רבי שלמה יצחקי, שנולד בצרפת לפני כאלף שנה, הינו "פרשן העל" של התורה והתלמוד. הפירוש שכתב הינו המוכר ביותר והמצוטט ביותר, אותו חיבר מתוך מטרה חינוכית אדירה לפשט ולבאר ולהנגיש להמונים לציבור הרחב

"פירוש רש"י לתורה" הוא הספר העברי המודפס הראשון שיצא לאור לראשונה בשנת 1475 בבית הדפוס שוֹנצינוֹ.

איך פותח הספר העברי המודפס הראשון? איך פותח רש"י את התורה? ככה:

אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ – "החודש הזה לכם" (שמות יב, ב ,(שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום "כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים", שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

רש"י אומר פה דבר מאד פשוט: לפני ההוראות ההלכתיות הטכניות, יש פה תהליך הפנמה והבנה, סיפור היסטורי שלם. נהוג לצטט את הרש"י הזה כזכותנו על ארץ ישראל, אפשר להאריך עוד הרבה בנושא זה, אבל אני רוצה שנמקד במילים איתן בוחר רש"י לפתוח. ראינו בעבר כי רש"י נוהג לפתוח בחיבה (שמות – "להודיע חיבתן", ויקרא – "לשון חיבה", במדבר – "מתוך חיבתן מונה אותם"), ומהן שלוש המילים הראשונות של פרשן העל בספר המודפס הראשון שלנו? אמר רבי יצחק.

מי היה רבי יצחק? מאיפה מגיע המדרש הזה? ראיתי הערת שוליים קטנה בתוך שיחה של הרבי מלובביץ, שם מובא ציטוט של הט"ז ("טורי זהב") הרב דוד הלוי סגל:

"זה ר' יצחק היה אביו של רש"י (רבינו שלמה יצחקי) ולא היה למדן גדול ורש"י רצה לכבד אביו ולהזכירו בתחילת חיבורו, ואמר לו: שאל איזו קושיה ואכתבנה על שמך, והקשה לו סתם, מה התחילה התורה בבראשית".

הורים זה הבראשית של הבראשית, כל החידוש של רש"י בפסוק "בראשית ברא אלוקים" מגיע מהמסורת וממה שקיבלנו מהדורות הקודמים. זהו מסר עוצמתי ואדיר דווקא לתחילת פירוש רש"י – אמר רבי יצחק – אמר אבא שלי. אולי דווקא כי לאדם ולחווה לא הייתה מצוות כיבוד הורים – רשי פותח בכיבוד הורים?

בפרשה זו מתרחשת בריאת העולם. הכל נברא בה, לכאורה אפשר לדבר על הכל. ניקח מתוך כל הנבראים שלושה כיוונים ונדבר עליהם:

בריאת השבת, הזוגיות והעדינות.

בריאת השבת

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם. ב וַיְכַל אלוקים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. ג וַיְבָרֶךְ אלוקים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אלוקים לַעֲשׂוֹת.

בריאת השבת זה משהו שלא תמיד שמים לב אליו, לא מתייחסים אליה כאל "בריאה", אלא כעל חלק מתהליך. יודעים לומר מה ברא השם ביום הראשון, השני וכו', וביום השביעי, יודעים לומר שה' נח. בעצם, ביום השביעי נבראה המנוחה, שמכוחה מגיע כל השבוע שאחרי. זה מאד בסיסי. השבת בתור מצווה מגיעה בהמשך, כרגע יש פה מנגנון מאד מעניין, כמו שיש שמש וירח, אור וחושך, ים ויבשה, יש קודש וחול, שבת וימי חולין. המנגנון הזה הוא חלק מהבריאה. זה הקצב של היקום, הטבע שלו.

השבוע עבר טקסט של קרן פלס הוא מספרת שהיא החלה לשמור שבת. הפסיקה לעבוד בשבת והחליטה להתנתק מהסלולארי שלה בשבת. בעיני היה הטקסט הזה אחד המרגשים ואחד העצובים שקראתי בנושא. איך מתחיל טקסט על כך שמישהי מגלה את השבת? אמרנו – טבעי כמו עצים ופרחים ודגים ופרפרים וזוגית כך השבת חלק מהמערכת, ובכן, ככה הוא מתחיל:

"לא, אני לא מתחזקת. אפשר לחזור לנשום". החשש הוא כל כך גדול, האקט הזה הוא כל כך נורא, שהיא חייבת להרגיע את כולם.

ואז היא מסבירה:

"כשהילדים קמים בבוקר לגן אני בדיוק מסיימת לכתוב על חיי כאמא, ואיזו מין אמא אני. כשהם חוזרים — המונית כבר מחכה לי מחוץ לשער, לקחת אותי להופעה, שם אתרכז שוב בעצמי. ואז מגיע יום שישי.

אז זהו. לא עובדת יותר על חשבון קבלת שבת. כי אם אני לא אפנה לילדים שלי זמן — ההפסד יהיה כולו שלי. אישה לא צריכה לבטל את עצמה ברגע שהיא הופכת לאמא, אבל יש אמצע. גם האמא חשובה. גם בת הזוג.

אמא'לה! אז כתבו שגם אני מתחזקת. מה יש? קחו אוויר. אין פה באמת מחנות, ואני בסך הכל הפסקתי לעבוד בשבת. ומדי פעם גם יש לי תפילה קטנה בלב.

מנגד, לא מעט חברים שלי התחילו להתפלל שחרית ולהניח תפילין. שזה מקסים בעיניי. אז למה אצלנו בחבר'ה מדברים על זה בערך כך: "איבדנו עוד אחד", "גם הוא נפל?" או: "גם קרן מתחזקת".

אז הפסקתי לעבוד בשבת, אבל אל תיבהלו מזה, אחיי החילונים. לרגל השנה החדשה אפילו קיבלתי על עצמי החלטה נוספת. עכשיו אני מפסיקה גם להיות מחוברת לאייפון בשבתות. לאפשר לילדים שלי כמה שעות של אמא עם עיניים. הבנתי את זה פתאום ביום כיפור, כשהתנתקתי, כמה אני מחוברת כל הזמן. נהייתי מין יצור כזה שעיניו שקועות במלבן עם וויי־פיי ותפוח. הולכת לישון עם פייסבוק וקמה עם אינסטגרם. לא בדיוק המתכון לזוגיות בריאה.

תמיד האמנתי באלוקים, ואת זה אף מתווך מתחזה שעומד בינינו לא ייקח ממני. יש לי ים טענות לכל מיני מתורגמנים לא מוכשרים שמנסים לשכנע אותי שהוא כועס עליי. במקביל התחלתי לאחרונה להדליק פה ושם נר. זה יוצר אווירה טובה בבית ומאפשר לי להתייחד לכמה רגעים עם המחשבות שלי. בלי אייפון. לנעול את האולפן. לסגור את המחשב. ולהיפתח לבני משפחתי האהובים. גיליתי שדברים טובים קורים לי מאז.

שבת שלום לכולנו. ניפגש במוצאי היום האהוב עליי בשבוע".

כמה מקסים פשוט ויפה, כמה מסובך ומכוער. כמה התנצלויות צריך אדם להתנצל על השבת? איך הפכה התורה לשם נרדף לדברים כל כך גרועים, שאנשים מרגישים צורך כל כך חזק להסתייג מהם? פרשת בראשית מציבה בפנינו אתגר, להחזיר את השבת להיות חלק טבעי ופשוט ומובן מאליו בחיינו.

כמה אומץ צריכים מובילי דעה עבור החלטה כל כך טבעית, כמה כוחות נפש. כל הכבוד.

בריאת הזוגיות

וַיֹּאמֶר ה' אלוקים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ.

על כל דבר נאמר כי טוב – ועל משהו אחד: לא טוב. לא טוב היות האדם לבדו.

קיבלתי מכם המון מיילים לגבי הנושא הזה, חלק רוצים שנעמיק, חלק איימו שאם שגם כאן נחפור, אין להם טעם להגיע לשיעור. באמת חשבתי להרפות מהנושא, לפחות להשבוע, אבל אז קרה משהו – אם יוצרת ישראלית אחת קרן פלס כותבת על שבת בפרשה בה נבראת השבת, יוצרת ישראלית אחרת עוסקת בזוגיות בפרשה פה נבראת הזוגיות.

הבמאית רמה בורשטיין השיקה סרט חדש "לעבור את הקיר" שמו, העוקב אחר בחורה שאירוסיה התבטלו, אך מאחר ויש אולם, שמלה, תאריך והזמנה, לא אכפת לה, היא מחליטה להתחתן. עם מי? אלוקים כבר ישלח את החתן. היא תעבור את הקיר, אמונה עיוורת. מאתמול אנחנו מתכתבות – אני נגד הגיבורה, כמעט עבודה זרה, "אני קובעת שאתחתן ביום זה וזה"? הלו, תרפי. הכלה מצטטת מכאן: "לא טוב היום האדם לבדו" – היא אומרת לתופרת שמלת כלה. רמה כותבת לי – "תזרקי את השכל, יש משהו מעל ללב ומעל לשכל – אמונה, הכל זה נס, לא רק למצוא חתן לתאריך שהיא רוצה, כל נשימה היא פלאית, אם מאמינים בטוב – אפילו דברים שנראים לא הגיוניים בעליל פתאום יכולים לקרות. עד כמה אנחנו מאמינים בטוב הזה זו שאלה קריטית לחיים שלנו. מי שמאמין בטוב הוא כמעט כל יכול. אני מרגישה שהחוט הזה שמחבר בין תקווה לייאוש הוא חוט החיים, וככל שאתה ממקם עצמך קרוב יותר לתקווה, המציאות נהפכת נזילה, הכל נהפך לאפשרי. עובדה, אני אשה בת 50 ועשיתי את הסרט הראשון שלי בגיל 45 – כך שהאפשרי והבלתי אפשרי תמיד נראה לי כשורש העניין".

איפה היינו? קרן פלס, רמה בורשטיין, בחלק הבא עוזבים את התרבות הישראלית ועולים מעלה – נעבור לרב קוק…

בריאת העדינות

ויִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן-בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.

אנחנו כל כך הרבה אומרים גן עדן (גן עדן למשקיעים, גן עדן לתיירים, שליש גן עדן…) ולא עוצרים לחשוב – מהו גן עדן בכלל?

גן של עדן זה "גן של עדינות".

בימים אלה התחלתי את הספר הנפלא "בכל לבבך" – צהר למידותיו של רס"ן רועי קליין. רועי נפל במלחמת לבנון השנייה והוריו, שושנה ואהרון, אירחו בביתם שיעור קבוע לזכרו, אותו העביר החברותא שלו, הרב אליעזר קשתיאל מעלי. מדי חודש חבורה שלמה למדה בכל פעם יחד מידה אחת שאיפינה את רועי. "קשים הגעגועים וניסינו להמתיקם בלימוד תורה" כותב הרב קשתיאל בהקדמה "גדול הוא החלל ומנסים אנו להשלימו בלמידה על מה שאבד לנו ומה מוטל עלינו למלא", אז מה צריך למלא? הרבה דברים ניתן לומר עליו: גיבור, לוחם, קצין, ועם זאת, המידה הראשונה איתה בחרו להתחיל– מידת העדינות. זו כותרת פרק מספר אחת.

זו שאיפתנו, שם נבראנו – גן עדן. גן של עדינות. זה מצבנו הטבעי. זה מהלך מורכב של שיעור עם הרבה הקבלות לדוד המלך שמכונה "עדינו העצני" – עדין כשצריך ונחוש וקשה כמו עץ כשצריך "כשהיה יושב ועוסק בתורה – היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה – היה מקשה עצמו כעץ".

דוד המלך לא התבייש להיות תולעת, חיה בלי קליפה, לא קשוחה. להיות בזוי, רך, רכרוכי. הוא אומר על עצמו בספר תהלים "ואנוכי תולעת ולא איש". מי יגיד על עצמו דבר כזה?

בפרקי אבות כתוב: "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב לו ספר תורה תפילין ומזוזות".

בעולם שלנו אוהבים קשיחות. קשיחות זו התגוננות מהמציאות. כשהמציאות מאיימת, מפחידה, שונה ממני, מתחיל להיווצר לחץ נפשי, אני חש מאוים ועוטה על עצמי שריון, קליפה, מעטה של ציניות – אבל המאמץ שלנו צריך להיות להציב את העדינות במרכז עולמנו הנפשי.

הרב קוק כותב פעמים רבות שהמטרה של הכל, לרבות התעשייה והטכנולוגיה, היא לעדן את הרצון. כל האפיקים הקיימים צריכים לסייע לנו לחיים עם פחות חספוס, פחות התכתשות, יותר רוך ויותר נועם:

"יתעסקו המדעים איך להוציא מן הכוח אל הפועל את כל הפרטים… אבל מרום פסגת מטרתם הכללית צריך להיות עדינותו של הרצון עצמו"

לסייע לחולים, להגיע מהר למטרות חשובות, זה הכל חשוב, אבל יש תכלית נוספת – בטוב ובעדינות, אחרי כל השכלולים והפיתוחים המטרה היא וגולת הכותרת היא עדינות האדם, שלא יחיה בשדה קרב תמידי ולא יחיה חיי תחרות קשים ומרים.

"ואוי לה לאנושיות כולה כשהיא סרה מדרך הישרה, ותחת לייסד את המרכז של כל ההשלמות על הבסיס של עילוי הרצון – תניח את הרצון עצמו בגסותו, בלא עיבוד ועילוי, וכל עמלה יהיה רק למלא את התאוות הרצוניות"

הרב קוק מציב כאן אזהרה חמורה, הוא חושש ממצב בו המדע יתפתח, הטכנולוגיה תרוץ קדימה, אך האדם יחזור אחורה. כל פעם שמשיקים מודל חדש, דור חדש, צריך לפתח את האנושיות במקביל, אחרת האנושות תיחרב והכח ישלוט בה, כי הכל עלול לשמש לכיוון שלילי.

איך עושים את זה?

ניתן למצוא בכתבי הרב קוק שלוש דרכים לפיתוח העדינות:

1. מקור ראשון לעדינות: עדן התורה

"המחשבות העליונות של הקדושה, הנובעות ממקור הקודש, מאור התורה והחכמה, הן מעדנות את הנפשות, מוסיפות בהן אור של חיים אמיתיים" (אורות הקודש)

כשאין חיבור לעדן, למקור, לשורש, לתורה, מתחספסים. אם אנחנו מחוברים למשהו נאצל, עליון, אם אנו מתרגלים לשאוב תפיסות עולם לא רק מהכאן והעכשיו, אם יש לנו אלטרנטיבה למקורות היומיומיים, אנחנו נעשים לעדינים יותר, לא נבהלים מכך שהמציאות היא אחרת אלא משקיפים בסבלנות על העולם מסביב, החיים שלנו אמיתים יותר – לא משתנים כל רגע לפי הטרנד, התנודות, ומצב הרוח. לא מאוימים, לא צריכים לריב עם העולם, נקודת ההשקפה שלנו אחרת. בנוסף כותב הרב קוק שלא רק החיבור לתורה, אלא גם לאלו שמקיימים אותה, עשויה לעדן אותנו:

"עצם הקימה בפני תלמידי חכמים אנשי מעלה היא מעדנת את הנפש להרגילה שהציור השלם יביא אותה לידי פעולה והתעוררות"

2. מקור שני לעדינות: ציפיית הישועה

"צפיית הישועה היא מזככת את החיים, מרחבת את הדעת ומעדנת את הרוח" (אורות הקודש)

לכאורה ציפייה היא דבר פסיבי. מה בין לחכות לאוטובוס ולחכות לישועה? ממתי המתנה משנה את האדם? אבל ציפייה לישועה אינה דבר פסיבי אלא מאוד אקטיבי עד כדי כך שזו אחת השאלות הראשונות שנשאלים בראיון למעלה "ציפית לישועה?" (על השאלה הראשונה "קבעת עתים לתורה?", דברנו קודם). האם היית בך אמונה, נחישות, ודאות, בקשה, שהמציאות תשתנה ותשתפר? זו השאלה. ומה הקשר לעדינות? מי שמלא בביטחון עצמי שהטוב ינצח, גם אם המציאות מחוספסת קשה עצבנית, מי שיודע שבסוף העולם יהיה יותר טוב ועדין, זאב יגור עם כבש, אדם עם אדם (יותר מסובך לעיתים), אם הוא בטוח שזה התהליך – הוא עדין כבר מעכשיו, הוא רגוע, הוא מסמן את הכיוון העתידי של העולם ובכך הוא מצפה לישועה במעשיו לא רק במחשבותיו, העדינות היא לא רחפנות ולא התעלמות מהמציאות כי מכוונת למציאות העתידית של העולם כולו, האנושות תטפס למדרגה מוסרית יותר טובה ואנחנו אופטימיים, לא נבהלים שזה עוד לא הגיע, יש לנו סבלנות, אנחנו חיים בהתאם להרמוניה של העולם שעדיין סמויה, בהתאם לחוקים שלא כולם מכירים, לא רואים רק את עכשיו אלא גם את העתיד.

3. מקור שלישי לעדינות: תשובה תמידית

"קביעות המחשבה של התשובה היא מייסדת את אופיו של האדם על יסוד האצילות, והוא סופג אז תמיד אל תוכו רוח עדין"

ומהי תשובה? הידיעה אפשר להשתנות. אמנם אתמול הייתי ככה אבל מחר – לא מחר, היום! – אני יכול להיות אחר. זו מחשבה שיש בה חופש, חוסר קיבעון. אמר הרמב"ם בהלכות תשובה: "אמש היה זה שנוא לפני המקום, משוקץ ומרוחק ומתועב, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד". למה זו עדינות? כי זה מאוד אלים להיות דוגמטי, לא קשוב, אטום, נעול וחסום. אדם גמיש, פתוח לשינוי, מאמין שתמיד יכול לפתוח דף חדש, הוא עדין יותר, מאמין גם בעצמו אבל גם בזולת, לא ימהר לומר שגם האחר לא יכול להשתנות והאחר רע, אלא הוא יתייחס ברכות לעצמו ולזולת. רך כקנה – משמעו גמיש בלי להישבר, עץ אי אפשר לכופף ככה, קנה אפשר. קביעות המחשבה על התשובה כדאי שתעשה לא רק באלול ובתשרי – תמיד אפשר לשוב, וזה יוצר בנו רוח עדין.

עד כאן שיעור שניתן בסלון בית ילדותו של רועי קליין – על עדינות, והתכונות האלה כך אני מבינה אפיינו אותו מאוד.

איפה מוצאים את העדינות הזו ואיך מביאים אותה לידי ביטוי? איפה היום גן עדן?

האור החיים הקדוש:

"גן עדן אשר היא היום אדמת הנפשות לבד". גן העדן הוא הנשמה שלך. "לעובדה ולשומרה", עליך לטפח אותה. העבודה הזו באה לידי ביטוי ביחס לילד, לפקיד בבנק, לטכנאי בטלפון שאתה מחכה לו שעה במוקד לקוחות, בכביש, בכל מקום.

מצד שני גן עדן יכול להיות מקום פיזי, איפה? בדיוק כאן, הנביא יחזקאל מתנבא נבואת גאולה על ארץ ישראל ואנחנו רואים אותה לעינינו ויכולים לראות אותה טוב יותר, עדין יותר:

וְהוֹשַׁבְתִּי, אֶת-הֶעָרִים, וְנִבְנוּ, הֶחֳרָבוֹת. לד וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה, תֵּעָבֵד, תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה, לְעֵינֵי כָּל-עוֹבֵר. להוְאָמְרוּ, הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה, הָיְתָה, כְּגַן-עֵדֶן… כְּצֹאן קָדָשִׁים, כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ–כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת, מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם; וְיָדְעוּ, כִּי-אֲנִי ה'

אתמול פורסם הנתון המשטרתי: מיליון וחצי איש היו בירושלים בכותל באלול ותשרי. לדעתי זו הכותרת הראשית – מיליון וחצי איש, צאן ירושלים, צאן קדושים, הארץ השוממה היא גן עדן, זה המקום ליישם את העדינות.

נסכם – אני לא רוצה לחשב כמה מידע התפוצץ והתפרסם והשתולל שם בחוץ בזמן השיעור שלנו בחרנו למרות כל החדש והמלהיב לעסוק שוב בפרשת בראשית, ראינו איך רש"י מתחיל מההורים שלו זו הבראשית שלו, הראשית שלו, ואז צללנו לשלושה דברים שנבראים השבוע בפרשה – השבת שאין טבעית ממנה, הזוגיות שהיא גם טבע וגם נס, והעדינות – וכאן הרחבנו וראינו שלוש דרכים שמביא הרב קוק לחזק את העדינות שלנו: תורה, ציפייה לעולם טוב יותר, ואמון בתשובה וביכולת להשתנות. תודה רבה לכם. בשבוע הבא אנחנו עם פרשת נח.

***

ממש כאן תוכלו למצוא את השיעור הקודם על פרשת בראשית, בו תגלו איך המשוררת הפולנייה ויסלבה שימבורסקה קשורה לפרשת בראשית, למה רק על האדם לא נאמר "כי טוב" לאחר שנברא והאם סערות הלב מעידות על ייחודנו בעולם?

***

הדפסה, הורדת קובץ לקריאה, ומשלוח לחבר