עם ישראל מקבל את השבת בהדלקת הנרות.
יש משהו מיוחד בהדלקת הנר, שקשור באופן מהותי לקבלת השבת. לאותה הקשבה, לאותה קבלה, לאותה הרפיה מעשייה. הדלקת הנרות קשורה לממד האחר בנפשנו.
בעולם של זרקורים, תאורה בוהקת, וחשמל, הנר מסמל את הנקודה הפשוטה והאישית, זו שלפעמים נעלמת לנו בסבך החיים, במירוץ חיי העשייה והגוף.
"נר ה' נשמת אדם"
זה האור הפנימי, העמוק, שנמצא בנשמת האדם ומצפה להתגלות ביום שבו נניח לגוף לנוח, וניתן לנשמה, לאור הפנימי שבנו, לממד העומק של החיים, לדבר, לשיר, ללמוד, לחיות את השבת שבמציאות ובנפש.
הדלקתו בכניסת השבת, משמעותה ההקשבה לא רק לשבת שבמציאות, אלא גם, ובעיקר, לשבת שבנפשנו. לנשמה היתרה, לאור הפנימי שמתגלה כשמרפים את הידיים ועוצרים לרגע את העשייה. הנר בתוך הבית, מסמל את השבת שנדלקת בנפש האדם.
