בשיחה הקודמת דברנו על המפסידים של מידת הזהירות: טרדה, ליצנות וחברה רעה. אפשר להתבונן על כך בצורה קצת שונה. דברנו על משל המסור, על האדם שאין לו זמן לחדד את המסור, כי הוא כל כך עסוק בלנסות לנסר ללא הצלחה.
היו שהעירו שהרבה פעמים יש אנשים הפוכים, הם כל כך עסוקים בלחדד את המסור, שהם לא ממשיכים לנסר. הרב פעמים קורה שיש לנו מן שאיפה לשלמות, שעד שאנחנו לא מגיעים לדבר שאנחנו בטוחים שהוא הטוב ביותר שנוכל להגיע אליו, אנחנו לא ממשיכים להתקדם.
זו עצת היצר.
אנחנו אומרים בתפילת ערבית: הסר שטן מלפננו ומאחרינו.
מי הוא השטן מאחורנו?
יש הרבה פעמם שהשטן דוחף אותך מאחור, אומר לך "תהיה יותר שלם, נסה שוב, אל תוותר לעצמך", אבל במקום לקדם אותך, זה משאיר אותך במקום. את כל הזמן מתוסכל ולא שמח במה שהשגת. האויב של הטוב, הוא הטוב מאד. לכן, אל תעצור, תמשיך להתקדם, ושפר תוך כדי תנועה.
נקודה נוספת שכדאי להתבונן בה, קשורה לעניין החברה הרעה:
הרבה פעמים, כפי שאמרנו, חברה שלילית מונעת מאיתנו להתקדם, אבל יש אפשרות להפוך את אותה חברה שלילית למנוף מבחינתנו.
חז"ל אמרו כלל פסיכולוגי: "כל הפוסל במומו פוסל"
אנחנו נוטים להשליך דפוסי חשיבה פנימיים כלפי חוץ. לכן, אם ראית משהו שהוא לא בסדר, סימן שאותה שליליות קיימת גם אצלך בנפש, אחרת לא היית שם לב לדבר ההוא.
בצורה כזו, החברה שמקיפה אותנו יכולה בעצם להפוך למגרש אימונים פרטי. כשאנחנו נמצאים במודעות, אנחנו יכולים להשתמש בה כדי לזהות את הנקודות השליליות בנו, ובשלב הבא, גם לתקן אותם. דרך החסרונות של האחר, להפוך את עצמנו לטובים יותר.
