מה שגלוי, ומה שנסתר

פרשות בהר-בחוקותי התשע"ז: על ארץ שהיא זכות, אך בעיקר חובה, על שבת שהיא חובה, אך בעיקר זכות, על קללות שהן ברכות, ועל איסורי הונאה שלעולם לא יחקרו ביחא"ה, אך מהוות את נבטי השחיתות

רוצים לקבל את שיעוריה של סיון רהב-מאיר לפני כולם? לחצו כאן והירשמו כמנויים לערוץ היו-טיוב של ״ליבא״

רוצים להבטיח שלא תחמיצו אף שיעור? הירשמו כאן לעדכוני המייל השבועיים של ״ליבא״

[הוידאו של השיעור נמצא כאן למעלה. קישור להאזנה והורדה של קובץ אודיו נמצא בתחתית הדף]

השבוע אנו קוראים את פרשות בהר-בחוקותי ומסיימים את ספר ויקרא.

ארבעה ימים אחרי ל"ג בעומר, הכל עדיין רשב"י. שלושה ימים לפני ואחרי יום הפטירה, עוד נוהגים לעלות לקבר. והנה, איכשהו, תוך כדי הכנה של השיעור הנוכחי, נראה שכמו שכל הנחלים מובילים לים, כך כל הפירושים מובילים לרשב"י, שנוכח רבות בשיעור.

רשב"י היה ממייסדי תורת הסוד. בפירושים שנביא נראה איך בכל פעם הוא חושף בפנינו סוד. מזכיר שיש נסתר כשהכל גלוי, שיש פנימיות כשהכל בחוץ, ושיש נעלם כשהכל כל כך חשוף.

בשבת נקרא בהר-בחוקותי. הן פרשות עמוסות, שגם מכילות יחד 36 מצוות, אבל אנחנו נעסוק בשיעור בארבעה נושאים עיקריים:

  • ארץ ישראל
  • שבת
  • אונאת דברים
  • קללות וברכות

כי תבואו אל הארץ

ארץ ישראל מופיעה בתחילתן של שתי הפרשות, בפסוקים שעוסקים ביחס המורכב בינינו לבין הארץ.

פרשת בהר מתחילה כך:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר.  ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם—וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַה'.

וגם פרשת בחוקותיי

אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.  ד וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ.  

הארץ תובעת מאיתנו קשר. אם תתנהגו בארץ הזו בדרך מסוימת, אז הארץ תגיב בדרך מסוימת. יש פה הדדיות.

רשב"י אומר:

שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י ייסורים, ואלו הן: תורה וארץ ישראל ועולם הבא

לא מדובר בשאלה עיונית ופילוסופית אלא מעשית – רוצים את ארץ ישראל? רוצים להצליח ללמוד תורה? רוצים חיי עולם הבא? הם כולם דורשים קרבנות. בחיים צריך לעבוד קשה כדי להשיג משהו בעל ערך.

ארץ ישראל היא לא סתם מתנה שקבלנו, אלא קניין שרכשנו. הגאון מוילנא, עוד לפני יותר ממאתיים שנה, נתן לתלמידו, ר' הלל ריבלין משקלוב (אשר נשיא המדינה, רובי ריבלין, מצאצאיו), הנחיות המובאות בספרו של התלמיד 'קול התור'. שם הוא נוגע בדיוק בנקודה הזו:

"לדעת מראש כי בעקבות משיחא מכל צרה יוצאת ישועה, והישועה באה מתוך צרה, על פי הכתוב: "ועת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע"… לדעת מראש כי ארץ ישראל נקנית בייסורים; אבל בזה היא נקנית ממש. עקבות משיחא באות בהפרעות ומכשולים… אף מעז יצא מתוק ופועל ידינו ירצה ה', ולכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו אם יהיה ח"ו איזה קושי, איזה מכשלה בדרך עבודתנו, ולהיות בטוחים כי דווקא ממנה יעקב ייוושע, ומן המיצר נגיע למרחבי-ה". (פרק א)

קניין, ולא מתנה, שווה יותר. משהו שקנית, שהתאמצת כדי להשיגו, יגרום לך להרגיש יותר ראוי לו. כל אחד יכול לחשוב על דוגמאות מחייו – בין פיזיות ובין רוחניות, לעניין זה: חברות עם מישהו, קשר עם הורים או עם ילדים, גם אלו נקנים לעיתים בייסורים, אבל בכך נקנים ממש.

ייסורים בארץ ישראל זה אמנם לא רק "למות עליה" (אני שומעת הרבה בהלוויות "א"י נקנית בייסורים"), זה גם "לחיות עליה", עם כל מצוותיה – שמיטה, יובל, "אם בחוקותי תלכו" – ללכת בחוקות התורה. היא דורשת מאמץ, דורשת מאיתנו הקרבה, זכותנו על הארץ היא גם חובתנו על הארץ. ראיתי פעם סטיקר הפוך, לא "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל" אלא "עם ישראל שייך לארץ ישראל", ובלי תורת ישראל – נו, זה לא יילך.

זה קשה בעיקר לאחרונה, כי עבור אונסק"ו והפלסטינים, לא היה בית מקדש, מבחינתם אין לנו קשר לכותל, "מה לכם ולירושלים" וכו'. אנחנו מרגישים צורך לצעוק שהיא שלנו, אבל האמת היא שזה הפוך: אנחנו שלה. הקשר שלנו לא מבוסס על רכושנות אלא על רוחניות.

שבת

הארץ מצפה מאיתנו שנקיים לא רק מצוות שתלויות בארץ אלא מצוות בכלל. אחת הסיבות לחורבן הייתה זלזול בשבת – הפרשה אומרת לנו בפשטות:

אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ

מסופר על רשב"י ובנו אלעזר ששהו במערה מפחד הרומאים במשך שתיים עשרה שנים, שם למדו תורה והתקדשו. כשיצאו ממנה אל עולם החולין, התקשו לגשר על הפער. הם הביטו אל הקיום ממנו היו מנותקים כל התקופה, אל החיים עצמם, והתאכזבו:

ראו אנשים חורשים וזורעים.
אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה!
כל מקום שנותנין עיניהן – מיד נשרף.
יצאה בת קול ואמרה להם:
להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם!

חזרו והלכו.
ישבו תריסר חודשים.
אמרו: משפט רשעים בגיהנום- 12 חודש.
יצאה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם!

לפני החשיכה בערב שבת
ראו זקן אחד אוחז שתי חבילות הדסים,
ורץ בין השמשות.
אמרו לו: אלה למה לך?
אמר להם: לכבוד שבת.
ולא תספיק לך חבילה אחת?
(אמר להם:) אחת כנגד הציווי "זכור", ואחת כנגד הציווי "שמור". [את יום השבת לקדשו]
אמר לבנו: ראה כמה חביבות מצוות על ישראל!
נתיישבה דעתם.

רשב"י ובנו בשיא הקודש, העולם בשיא החול. מה מאפשר להם לחזור אל העולם באופן בריא, לנחות, להשיב את דעתם? השבת, הקשר בין קודש לחול.

המאזין עוזיאל מודע לחשיבות נושא השבת עבורי, ושם לב לנסיון שלי לקדם אותו יותר מכל כותרת אחרת, והוא כותב לי – מצאתי מאמר ישן של הרב ניר מנוסי, ובו תמונה והסבר שאולי יעניינו אותך:

מי שמפרק את התמונה לגורמים רואה – "לא", מי שמסתכל על התמונה באופן הוליסטי רואה "כן" עם סימן קריאה.

זה תרשים שממחיש את מהות השבת בעיניו – המסתכל על השבת מבחוץ, יראה כאן רק את המלה לא (ל"ט פעמים, אם נדייק), אך הוליסט, שחווה את השבת מבפנים, יראה שהן יוצרות כן אחד גדול.

וכמובן ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים": הראיה השלמה תעבור לסירוגין מראית הפרטים לראית הכלל, ותראה שמדובר בשני צדדיה של אמת אחת. כל זה בסוד דברי חז"ל על שתי גרסאותיו של דיבר השבת מעשרת הדיברות ("זכור את יום השבת לקדשו", בספר שמות, ו"שמור את יום השבת לקדשו", בספר דברים) זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו – הלא – שמור – להימנע ממלאכות שבת. הכן – זה בגדול, זכירת מהות השבת.

הצמצומים הרבים הם המאפשרים לנו ליצור את הכן הגדול, כתבתי לניר איזה יופי, וכך הוא הציע לי:

תעשי להם תרגיל, בהתחלה רואים המון "לא" קטנים, אבל שינסו לכווץ את העיניים כאילו מסתכלים למרחק. אז נעלמים כל ה'לא' ורואים רק את הכן (זו בדיוק ההסתכלות לטווח רחוק, מעבר לאיסורים/קשיים הקרובים)

ואם להתחבר לנושא הקודם – אמרנו שארץ ישראל, תורה, עולם הבא –"נקנים בייסורים", אבל שבת "נקנית באיסורים". בסוף כולם הופכים להיות קניין אמיתי שלנו.

עד כאן ארץ ישראל ושבת. קצת מפחדת שתבקשו בחזרה את הכסף על הכרטיסים שקניתם (כמו האלה שכותבים מכתב נזעם לעיתון בשבע: "אני מבטל את המנוי!", זה חינמון כן?) – אבל באמת העמקנו בנושאים שאנו עוסקים בהם פה רבות. עכשיו – ננסה לחדש.

אונאה

סקופ. לפעמים יש עקרונות מאוד בסיסיים בהלכה שאנחנו פשוט לא שומעים עליהם. אנחנו שומעים על שבת, על כשרות, על פולמוסים גרעינים תורניים כן או לא, אבל הונאה. מישהו שמע על זה? לדעתי יש פה הונאה להסתיר מאיתנו את מצוות איסור ההונאה.

וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

הונאה לא רק הגדרה משפטית בחוק העונשין, אנחנו רגילים לשמוע על הונאה בהקשר הפלילי, החוקי, שמוזכר בחדשות. פרשת השבוע דורשת "ולא תונו איש את עמיתו", אבל לא מתכוונת רק ליחידה לחקירות הונאה. לכל הדוגמאות שיביאו בהמשך – המשטרה אפילו לא תגיע לחקור, אבל מאיתנו דורשים רף גבוה יותר.

הנה כמה דוגמאות עדינות למה שחז"ל מכנים "הונאת דברים" במסכת בבא מציעא. לא הונאת ממון בסגנון מעטפות טלנסקי, הונאת דברים. מדובר בעולם חדש לגמרי של הגדרות, שנועד לפתח אצלנו את הרגישות המוסרית, את עדינות הנפש, ולעזור לנו לזהות בזמן אמת מתי אנחנו עוברים את הגבול:

"לא יאמר 'בכמה חפץ זה' והוא אינו רוצה ליקח" (אם אתה נכנס לחנות, אל תשאל את המוכר כמה משהו עולה, אם ברור לך שאין בכוונתך לקנות)

"אם היה בעל תשובה, אל יאמר לו: זכור מעשיך הראשונים" (טוב, היום חלק מבעלי התשובה מריצים הרצאות על עברם, אבל אם הם מתביישים במה שעשו בעבר – אסור להזכיר להם את זה).

על אותו משקל: "אם הוא בן גרים לא יאמרו לו 'זכור מעשה אבותיך'", וגם: "אם היה גר ובא ללמוד תורה, אל יאמר לו: פה שאכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה?"

"אם היו יסורים באים עליו, אם היו חלאים באים עליו, או שהיה מקבר את בניו, אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חבריו לאיוב" (בלשוננו: "בטח חטאת אחרת זה לא היה קורה")

"אם היו מבקשין תבואה ממנו, לא יאמר להם: לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה, ויודע בו שלא מכר מעולם"

"אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים" (מתבונן בסחורה כקונה, כשלמעשה אין לו כסף)
אומר רשב"י:

"אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי: גדול אונאת דברים מאונאת ממון" (פגיעה בממון אפשר להחזיר, פגיעה בנפש אי אפשר להחזיר)

הדיון נמשך ונמשך, והנה עוד אמירה מהדהדת: "אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי: נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים"

"אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו"

אמר רב חסדא: כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה (מי שציערו אותו שערי שמיים פתוחים לצעקתו)

מישהו פעם חשב על מעשה שלו – "רגע, זו הונאה?", נשמע כמו מילים של עורך דין, אך מתברר שהן של כולנו. אפשר למצוא מכנה משותף בין כל הדוגמאות–

מה הרווח מהן? תחושת עליונות. התנשאות, התעמרות, השתלטות. זה נכון גם לפקיד שמטרטר אדם, גם למפקד שמטרטר חיילים סתם, וגם לסועד שמטרטר מלצר במסעדה. בכולם ניתן למצוא חוסר יושר או הנאה מהסבל של האחר (גם אם "בקטנה").

לאורך השנים נוספו דגשים של חכמינו, גם ברמה האינטלקטואלית. הנה למשל תוספת של הרמב"ם:

"אם נשאלה שאלה של דבר חכמה, לא יאמר למי שאינו יודע אותה חכמה: מה תשיב בדבר זה?" (אם אתה יודע שהאדם לא יודע את התשובה – אל תביך אותו ותשאל אותו, גם זו הונאה בדיבור).

ואם דיברנו קודם באזהרה על גרימת צער לאישה – ספר החינוך מוסיף שמדובר גם על ילדים:

"ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות, ואפילו בקטנים ראוי להיזהר שלא להכאיבם בדברים יותר מדי, זולתי במה שצריכים הרבה כדי שייקחו מוסר, ואפילו בבניו ובנותיו ובני ביתו של אדם, המיקל בהם שלא לצערן בעניינים אלה, ימצא חיים ברכה וכבוד".

ספר החינוך מסכם את המצווה וכותב:

"כמה אזהרות וכמה זירוזים שהזהירונו זיכרונם לברכה בעניין זה שלא להכאיב הבריות בשום דבר ולא לביישם…
ולא יהיה באפשר לכתוב פרט כל הדברים שיש בהן צער לבריות, אבל כל אחד צריך להיזהר כפי מה שיראה, כי השם ברוך הוא הוא יודע כל פסיעותיו וכל רמיזותיו, כי האדם יראה לעיניים והוא יראה ללבב".

אתה יכול בעולם הזה לערבב את כולם ואף אחד לא יידע, לכן מצווה זו היא מצווה המסורה ללב. הרב אהרן מרגלית סיפר שראה בסופר אדם שניגש לקופה עם מטרנה וטיטולים, אך ברגע שראה את הקופאית, התחמק והחזיר אותם למדף. לאחר שיחה איתו התברר שאשתו אכן ביקשה ממנו לקנות בדחיפות את המוצרים הנ"ל, אך כשניגש לקופה בדיוק התחלפה קופאית, והנה הקופאית החדשה שכנה שלו, אישה שנשואה כעשר שנים ללא ילדים, והוא לא רצה שהיא תפתח משמרת עם רכישה שתזכיר לה את מחסורה ותכאיב לה, לכן החליט לעשות אחורה פנה ולהחזיר את הסחורה. רגישות.

ברכות וקללות

אי אפשר לברוח מהנושא הזה. בפרשת בחוקותי ברכות מופיעות בקצרה ואז המון קללות. ממש. קשה לי להקריא מה כתוב בפרשה: בהלה, שחפת, קדחת, ניגפתם, שכול, חיה, חרב, נקם, יסורים, השמדה, פגרים, שממה, אויבים, עוון.

איום ונורא. מזל ששמעתי בשבת האחרונה שיעור מהרב צבי אזרחי, ראש הישיבה התיכונית בכפר סבא למי שמכיר, שיעור שכולו עוסק בקללות ואיך להתייחס אליהן, הכותרת של השיעור– "להמתיק את המר" – הוא הביא סיפור מדהים בתלמוד שלא הכרתי:

פעם שלח רבי שמעון בר יוחאי את בנו, רבי אלעזר, לשני חכמים כדי שיברכו אותו. שמם של החכמים היה רבי יונתן ורבי יהודה.

"האנשים האלה, אנשים של צורה הם" אמר רבי שמעון לבנו. "לך ובקש מהם ברכה."

הלך רבי אלעזר ואמר להם: "ברכוני נא!"

בירכו אותו החכמים:

"יהי רצון שתזרע ולא תקצור, תכניס ולא תוציא (תביא סחורה ולא תמכור אותה), תוציא ולא תכניס (תוציא סחורה ולא תמכור אותה), ייחרב ביתך ותהיה אורח (אושפיז), שולחנך יהיה מבולבל ולא תראה שנה חדשה!"

(אמן)

רבי אלעזר ההמום והמבוהל שב לאביו בדאגה. "אבא, לא רק שהם לא בירכו אותי, הם גם ציערו אותי! הם איחלו לי שכל מה שאזרע ירד לטמיון, שאכניס סחורה ולא אמכרנה, ולמרות הוצאותיי להשקעה לא ארוויח מאום, שביתי ייחרב, ששולחני יהיה מבולבל, ושחלילה לא אזכה לחיות לשנה הבאה!"

אביו שמע את דבריהם והסביר לבנו:

"הם אכן בירכו אותך! וזו משמעות הברכה:

"שתזרע ולא תקצור: שתוליד בנים ובנות אך לא 'תקצור', לא תקבור אותם בחייך שכן הם יאריכו ימים.

"שתכניס ולא תוציא: שבניך יינשאו לנשים שייכנסו אליך הביתה  (המנהג אז שכלה מגיעה לבית בעלה), אך הן לעולם לא יצאו וישובו לבית הוריהם שכן בעליהן יאריכו ימים. (וגם יהיה שלום בית, לא יתגרשו, לא יחזרו הביתה מאוכזבות, כלומר תגדל ילדים לתפארת, במידות, הנהגות טובות, בית שמור ויציב זו ברכה גדולה)

"שתוציא ולא תכניס: שבנותיך יינשאו לגברים ולא יצטרכו לשוב לביתך שכן בעליהם יאריכו ימים אף הם;

"שביתך ייחרב ותהיה אורח: העולם הבא מכונה בית, ואילו בעולם הזה אנחנו אורחים. החכמים בירכו אותך שתאריך ימים בעולם הזה. (אריכות ימים בכמות ובאיכות)

"ששולחנך יהיה מבולבל מרוב בנים ונכדים,

ושלא תזכה לראות את השנה החדשה: שלעולם לא תצטרך לשאת אישה חדשה אלא אשתך תאריך ימים. שנה חדשה זה 'ושימח את אשתו' נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ (אחרי הברכות על הילדים שלך והחתנים והכלות והבנים והבנות – אתה ואשתך, תהיה שמח בחלקו, לא תחפש משהו אחר)

"רואה אתה?" סיים האב את בנו. "לא היו אלה קללות אלא ברכות"

מה המסר? רשב"י מלמד את בנו את תורת הסוד, תורת הסתכלות הפנימית, להתמקד בפנימיות ולא חיצוניות. לדידו, החיים הם משל ועליך לחפש את הנמשל. אתה קובע את המשמעות אפילו כשזה נשמע קללה. ולכן: לא להסתכל שטחית, לא הכל "כמו שהעם אומר", או "כמו שהתקשורת אומרת", אלא תחדור לתוך הדברים, לעומק, תבין אותם אחרת מכולם. הברכה הכי גדולה שהוא קיבל מהתהליך היא להבין ככה, נכון, את המציאות.

כל הברכות על היו על המעגל המשפחתי, אך בנו חשב על מסחר. עניין החיים והמשפחה קשור למשפט אחר של רשב"י, עוצמתי מאוד:

"קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג"

הכול מתחיל ונשאר בתוך המשפחה, אנשים יכולים להגיע עצבניים לעבודה בגלל עניני משפחה, פוליטיקאים לא מתפקדים בגלל משבר בזוגיות. הקיום המשפחתי שלך הוא העוגן ממנו אתה יוצא בבוקר לעולם.

הסיפור הכי חשוב ביחס לנשיא צרפת החדש הוא לא רעייתו שמבוגרת ממנו ב-25 שנים. הסיפור הוא הדור הבא. לעמנואל מקרון אין ילדים ביולוגיים. בכך הוא מצטרף לאנגלה מרקל קנצלרית גרמניה שמעולם לא ילדה ולתרזה מיי ראש ממשלת בריטניה שלא הביאה ילדים לעולם. המועדון האירופי הזה כולל גם את פאולו ג'נטילוני ראש ממשלת איטליה, מארק רוטה ראש ממשלת הולנד, סטפן לוון ראש ממשלת שבדיה, קסאבייה בטל ראש ממשלת לוקסמבורג וניקולה סטרג'ון מנהיגת סקוטלנד. לכולם אין צאצאים משלהם. גם לז'אן קלוד יונקר, נשיא הנציבות האירופית.

לא, אין כאן דיון בשאלה איך זה קרה, מי שלא קם אף פעם בלילה להכין בקבוק ולא החליף מעולם חיתול, והאם הוא יכול להנהיג אומה. זה גם לא מנומס להיכנס לחייהם האישיים של נבחרי הציבור. ובכלל, מקרון הרי אימץ את ילדיה של רעייתו מנישואים קודמים, ותרזה מיי אמרה בעבר בצער שהייתה רוצה ילדים משלה. אבל כשמסתכלים על התמונה הכוללת אפשר בהחלט לזהות כאן אמירה. אירופה כפי שהכרנו אותה – שוקעת ונעלמת. היא לא מאמינה בהבאת חיים חדשים לעולם, ביצירת הדור הבא. בעוד ועוד מקומות ביבשת מתרחשות יותר פטירות מלידות. אפשר לקרוא לזה התאבדות דמוגרפית. בגרמניה יש ערים שבהן גני ילדים נסגרים והופכים לבתי אבות, והמקצוע המבוקש ביותר הוא רופאים גריאטריים, אבל אין צעירים שיאיישו את המשרות האלה. תהליכים רבים הובילו לכך: פירוק מוסד המשפחה, החשש מטרור, ההתרחקות מהמסורת, האינדיבידואליזם הקיצוני, הגלובליזציה, הליברליזם.

ובמובן הזה, יש לנו ארץ נהדרת, חפצת חיים, עם שיעור ילודה אחר לגמרי. יחי ההבדל. מול אירופה המקשישה, אחת הסיסמאות הפופולריות של פוליטיקאים בישראל היא "למען עתיד ילדינו". שר האוצר מקדם במרץ תכנית שעונה לשם "נטו משפחה".

ואפרופו נסתר ולראות גלוי ונסתר ולהפוך מציאות גלויה ומציאות נסתרת – אמרו לי פה כמה: איך זה שעוד לא ספרת את הסיפור של צחי מגנזי? אז בררתי איתו, הוא בדיוק היה בחו"ל, מדריך סיור בפולין, ומשם הוא כתב לו את סיפורו: "בתור אדם פעיל חברתית שתמיד היה עסוק ומסובב באנשים, הפטירה של אמא שלי, הריני כפרת משכבה, והלכות האבלות שבאו בעקבותיה, הכניסו אותי לסוג של בידוד וממילא התפנה זמן לחשוב על 'לא טוב היות האדם לבדו' בצורה אמיתית ולא מושפעת מהסחות חיצוניות. וכך התחיל מבצע – 'הפוך ידידתך לאישתך' – אימא נפטרה הרבה שנים של חיפושים ודייטים מצידי, ולכן החלטתי להסתכל מחדש על מי שמסביבי, ואני מכיר מהחיים. אולי בינהן נמצאת המיועדת? עשיתי רשימה ופניתי למישהי, 'נכון, אנחנו מכירים, בואי ננסה להכיר מחדש'. ואני נשוי לה היום 4 שנים ואנו  חובקים 3 ילדים. מומלץ לכולם. הידידים הכי טובים והחברים הכי טובים זה בסיס מדהים להתחתן איתו. קשה להבין בהתחלה, אבל זה יכול להיות זה. נסו ורוו נחת"

שאלתי את חמותי, יועצת ומטפלת, מה דעתה על הסטרט אפ, והיא השיבה –

"אלו חומרים רגישים שלהרבה אנשים יכולים לעזור ולהציל חיים ולהרבה אנשים ישמע מחריד ומזעזע.  אני חושבת שהעניין הוא לראות איך לכל אחד הקב״ה פוקח פיתאום את העיניים לגלות יכולת בתוכו לתהליך ולשינוי דפוס וקיבוע".

אז או שזה הציל פה את החיים לכמה אנשים, או שזה מחריד ומזעזע. אם דברנו על לראות את הנסתר, הרבה פעמים אנחנו לא שמים לב לדברים שנמצאים ממש לידינו.

טוב, קיבלנו המון שיעורי בית:

שנזכה להיות קשורים לארץ ישראל ולשבת – הנושאים האהובים עלינו – וגם שנצליח בשני נושאים מדוברים פחות – שנהיה רגישים לתחום הענק הזה של הונאת דברים ונמנע מלנהוג בצורה שיש בה התעמרות, ושנצליח להפוך מר למתוק ולראות את הצד הפנימי של המציאות. סיימנו את ספר ויקרא ב"ה. בשבוע הבא – שיעור מיוחד ליום ירושלים. היו עימנו.

***

רוצים עוד? הרווחתם כפול: ממש כאן תוכלו למצוא את השיעור על פרשת בהר, וכאן על פרשת בחוקותי, כפי שנמסרו בשנה שעברה.

***

להורדת קובץ mp3 לחצו כאן

השיעור השבועי של סיון רהב-מאיר מתקיים מדי יום רביעי בשעה 21:00 בהיכל שלמה, רחוב המלך ג'ורג' 58, ירושלים.

שיעור נוסף, בתל אביב, מתקיים מדי יום ראשון בשעה 21:00 בהאנגר 11, נמל תל אביב. השיעור בתל אביב בעלות סמלית של 30 שקלים.

לחצו כאן לצפות בשיעוריה הקודמים של סיון רהב-מאיר ב״ליבא״

רוצים להישאר בקשר עם ״ליבא״ ולקבל עדכונים על שיעורים, מפגשים ותכנים?

להצטרפות לעדכוני המייל שלנו. לחצו כאן.
להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ "עדכונים מאתר ליבא" שילחו הודעה למספר 058-7075455 או לחצו על הקישור הבא: http://bit.ly/leeba-whatsapp
מכאן ואילך, תוכלו לקבל עדכונים חמים ישירות לנייד.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *