"מה שמעסיק אותי", אומר יונתן קונדה, פעיל חברתי, משורר ויוצר מוכר בסצנת הפואטרי סלאם הישראלית, "זו שירה. משתמשים כשפה כחומר גלם, כאיבר. פחות כרעיון, יותר כמעשה. שירה שהיא לאו דווקא כרטיס ביקור, נאום, רשימת דרישות, מעטפה. שירה שהיא קודם כל שיחה של כל אדם אחד עם עצמו, ואחר כך גם עם אנשים סביבנו. אבל שיחה, כזו שדורשת יותר מבנאדם אחד, ודורשת גם לבחון, אולי בעיקר, סוגים של מנגנוני כח ושליטה, מנגנוני דיכוי. עובדים על המילים שלנו, או שאנחנו מעבידים באמצעותן".
"שירה היא משהו שמתחיל הרבה לפני מילים", הוא מסביר. "היא יכולה להתקיים עם אנשים שאתה לא מבין את השפה שלהם, פוחד מהם, או שהם מפחדים ממך. שירה מדוברת, שירה כתובה, דיבור, בעיקר כזה שבא לברר. לא בכדי 'במה' זו מילה שהיא מתחום הקודש. מקום שבו מתחולל שינוי, מטא-פיזי, פיזי, דתי, תרבותי. הרבה דברים קרו על במות ישראל. זה מקום שבהכרח מי ששם מתעסק עם כוחות יצירה והרס. בקירוב וקרבנות. זה משהו שהבמה מאפשרת אותו, של המשיכה וגם הדחיה".
"מהבחינה הזו", הוא מדיק את ההגדרה, "שירה, אני חושב, היא משהו שמושך את החוטים מאיזה סוודר מאד מאד מחניק של השפה. ששמים עלינו כדי לשמור עלינו, שלא יהיה לך קר, אבל כבר נחנקת. הסוודר סגר לך את כל המח".
סרט תיעודי קצר זה הוא השני מבין סדרת סרטוני הרשת "אנשי מעשה" בבימוי דפני ליף המתלווה אל פעילים חברתיים, מתעדת אותם בתוך רגעי היום יום ולוכדת את מחשבותיהם.
אודות יונתן קונדה:
יונתן קונדה, יליד 1986, יוצר, שחקן, חבר להקת הראפ היפואית הרב-לשונית "סיסטם עאלי", ורכז חינוכי במעבדת התרבות המוזיקלית של הלהקה לנוער וצעירים בבת ים. מנחה תוכניות כתיבה יוצרת רב לשונית לצעירים, ופרויקט "שירה על המפה" של הליקון, לקידום השירה בפריפריה. בשנת 2012 הוציא ספר שירים ראשון, בשיתוף חברו ללהקה, המשורר מוחמד אגואני, בשם "תנאים מוקדמים".
לחצו לצפיה בחלק א' בסדרת "אנשי מעשה": על אימהות ומהות- תיעוד רגיש של הפעילה החברתית עדי אלטשולר.
